פסק דין מרתק של בית המשפט העליון עם הלכה חדשה מן השנים האחרונות (הלכת סקוק) מאפשר לנו מבט מעמיק לנבכי האינטרסים והתכליות העומדים בדיני ערבות, "הפטר" וחדלות פרעון -אינטרס שיקומו של החייב והשבתו של החברה עד כדי "פתיחת דף חדש", למול תכליות מתחרות כמו שמירה על הקופה הציבורית של הביטוח הלאומי או אינטרס ההגנה על התלויים בחייבי המזונות.
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018. סעיף 69)א)(3 (לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש״ם-1980), מוציא מרשימת הזכאים להפטר את מי שנושא על גבו ״חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות״.
יצויין כי על אף כניסתו הקרבה של החוק החדש; חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, חייבים והמבקשים הפטר טרם כניסתו עשויים להיכנס לגדר החוק הישן. מ"מ לעניינו המקבילה הרלוונטית לחוק הינה סעיף 175 (3), שכן נוסחה דומה לחוק הישן ועל כן פסד הדין הנ"ל משנת 2017 והקושיה שהוא מבקש לענות עליה, בעינם עומדים.
יצויין במאמר מוסגר כי אין זה החריג היחיד למתן הפטר והחוק מונה גם 'תשלום עונשי' או חוב שנוצר בגניבה או מרמה כדוגמאות לחובות שלא יזכה להפטר בגינם.
בקצרה, במקרה הנידון – אישה חתמה ערבות עבור חייב מזונות ע"מ שיבוטל כנגדו צו הגבלה ליציאה מן הארץ. ברבות הימים אותו חייב מזונות השתמט מחובו ולא שב ארצה.
משכך- פנתה הנושה לגבות את חובה מן הערבה לחוב. אלא דע עקא שהערבה נכנסה להליך חדלות פרעון ובסופו אף קיבלה הפטר.
כאן נשאלת השאלה – האם היא נחשבת בכך כערב מן השורה המחזיק בחוב רגיל הזכאי לפטור מחוב, ובכך נותק הקשר ומחויבותה לחוב המזונות, או שמא הקשר לא נותק וכשם שבעל החוב המקורי לא היה זוכה להפטר בגין חוב מזונות, הרי שגם היא לא תזכה להפטר בגינו? במילים אחרות : האם היא נחשבת "כמקבלת על עצמה פסק דין" בענייני מזונות , כלשון הסעיף המחריג בכל חוק לעיל ( בהתאמה).
מחד- אינטרס הילדים ונושה המזונות (והמוסד לביטוח לאומי הנושא בנטל לשלם לנושה קצבת מזונות חלקית מן הסכום המובטח). מאידך – עסקינן בצד שלישי ליחסי הצדדים שלא נושא באחריות ישירה להשתמטות. מה גם שכלפיו עומדת תכלית ההשבה של החייב לחברה ואינטרס הבראתו.
בית המשפט בדעת רוב קבע כי חוב המזונות והחרגתו מתחולת הפטר יחול גם על הלוקח על עצמו ערבות לחייב מזונות ועל כן לא יזכה להפטר בגינו.
השופט שטיין נוקט בגישה שמרנית, כדרכו, ונצמד ללשון החוק ולאו דוקא לתכליותיו הסוציאליות שדעת הרוב מבקשת למצוא בו. לדידו החוק לא עסק בפס"ד בדיני מזונות כאשר ניתן פסק דין של הוצאה לפועל.
בנוסף, הוא מתנגד לגישת הרוב גם מצד תכליותיו. לדידו הגבלת זכאותו של פושט רגל להפטר ולדף חדש נוגד את תכלית דיני חדלות פרעון בהבראת הנושה והשבתו לחיק החברה.
הרחבת החריגים למתן הפטר יביא לתוצאה של צמצום הלוואות, ובכך רק יפגע באינטרס של נושי מזונות לפרוע את כספם באשר אין ערבים שיסכימו לערוב לחייב מזונות שמבקש לצאת להתפרנס בחו"ל לדוגמא.
אכן, השופטת וילנר מצביעה על האינטרס הציבורי במניעת השתמטות של ערבים לחייבי מזונות מנשיאה בנטל הכלכלי (הנופל בחלקו על המוסד לביטוח לאומי במקרה של השתמטות החייב. אלא, שלא בבעלי קנוניה או ברמאים עסקינן. אלא במי שמבקש לסייע לחייב המזונות ונותן בו אמון לצורך הסרת מגבלות עליו, הן לצורך שיקומו והן, כתוצאת לוואי- לשיקום אפשרותו לעמוד בהתחייבות מזונותיו. ומשנקלע הוא למצוקה שאיננה רגילה- כאשר הוא נקלע למצב של חדלות פרעון והוא מבקש להשתקם- אין להטיל עליו את אות הקין והאשמה שאנו מבקשים להטיל על חייב המזונות בכל מחיר (דרך סעיף 69 לחוק פשיטת רגל ובהתאמה ס' 175,(3) בחוק חדלות פרעון. יצויין כי הדבר עומד בקנה אחד עם שאר החריגים למתן הפטר אותם הזכרנו לעיל – תשלום עונשי או חוב שנוצר במרמה. במקרים אלו, בשל אלמנט האשמה האישית המוטל על החייב- יש מקום שלא לקבל הפטר בגינם, שכן הרציונל שלהם, כך נראה, אינו תכלית עמידה בחובות בעלמא (החשובה לכשעצמה) אלא "חינוך" החייב והטלת אחריות מוסרית עליו.
כפי שטענתי, לענ"ד אין הערב למזונות נושא באשמה מוסרית זהה אם בכלל לאלו וממילא אין ראוי להרחיב את החריגים להפטר באופן שיכלול גם אותו.
יצויין כי סוגיית חדלות פרעון והזכות ל"הפטר" היא לא רק אינטרס אישי של חייב ושל הנושים המבקשים לחלוק בשווה (בהתאם לכללי הקדימות) אלא אינטרס ציבורי חברתי ראשון במעלה – ככל שהוא 'מסליל' את החייב להליך של שיקום ובהמשך הדרך – יצרנות מחודשת ומחויבת לעמידה על רגליו חלף הישענות על הציבור.
יפים דברי בית המשפט בפרשת סלימאן (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פס' 14 (26.9.2016)) כדי לסכם את מכלול האינטרסים הכנוסים בהליך זה:
"הליך פשיטת הרגל נועד לשרת שלוש תכליות שלובות: מתן אפשרות לאדם שנקלע בתום לב לחובות לפתוח דף חדש בחייו (טובת החייב); הגנה על זכות הקניין של הנושים והבטחת חלוקה יעילה ושוויונית של נכסי החייב ביניהם (טובת הנושים); ולשתי אלה מצטרף האינטרס הציבורי, בעיקר בנוגע לשמירה על הליכי מסחר תקינים (טובת הציבור) [...] האיזון בין שלוש התכליות מלווה את הפקודה לאורכה ולרוחבה, וטבוע בכל אחד מסעיפיה. בית המשפט של פשיטת רגל מופקד על עריכת איזון זה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו הפרטניות, בהתאם לשלבי ההליך השונים ומאפייניהם".
**הכותב הינו עו"ד, בוגר תואר ראשון במשפטים ומדע המדינה (LLB) מהאוניברסיטה העברית וכן מוסמך בעל תואר שני במשפטים (LLM) . האוניברסיטה העברית. מתמחה בקניין רוחני (פטנטים, סימני מסחר וזכויות יוצרים, עיצובים) ונזיקין (נזקי גוף וביטוח לאומי)**
קישור לפסד הדין:
***אין לראות באמור במאמר זה ובכלל באתר משום ייעוץ משפטי ואין לראות בדברים הכתובים בו משום תחליף לייעוץ משפטי פרטני אלא דעה אישית ו/או הסבר כללי בלבד. כמובן שאין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי פרטני מעו"ד***
Comments