כיצד אדע האם פציעה היא תאונת דרכים המכוסה בביטוח החובה

בניגוד למה שנהוג לחשוב : לא כל פציעה גופנית ליד רכב או תוך שימוש בו או אפילו בתוכו תחשב תאונת דרכים בהכרח. ייתכנו מצבים שחברת הביטוח תבקש להתנער מאחריותה לעצם קרות התאונה כמובנה בחוק הפיצויים לנפגע תאונת דרכים [להלן חוק הפלת"ד].

כך לדוגמא – אדם שעלה להוריד מצית מקבינת המשאית ותוך כדי ירידתו נפצע[1] – פציעתו זו לא הוכרה כתאונת דרכים המכוסה בביטוח החובה כיוון שלא נעשתה לצורך מטרה תחבורתית, וממילא לא נחשבת חלק מהסיכון התחבורתי המכוסה בביטוח.

חוק זה, בשונה מחוקים אחרים המעניקים זכות פיצויים תוך שימוש בכללים ברורים, הינו חוק שהתגבש ונחקק לאורך השנים באופן שבו הוא נמצא היום- כטלאים טלאים. מגמות שונות כמו 'התממשות סיכון תעבורתי' או 'אופי השימוש', שימשו בו בערבוביה.

משכך, נוצר חוסר בהירות מתמשך ביחס לפרשנותו. על כן, ככל שמתעוררת שאלת חבות בתאונת דרכים נדרשת מומחיות משפטית יתירה כדי להבחין בלשון החוק, שאינה נהירה ממילא. במקרה כזה, חשוב לברר ולמצוא ידיים ורגליים בין פסיקות שונות המפרשות את החוק.

ככלל חוק הפלת"ד מתייחס לשלושה רכיבים: שימושים שונים לרכב מנועי המוכרים כברי פיצוי, חזקות מרבות- כגון התהפכות רכב אשר יוכרו תמיד כברי פיצוי, וחזקות ממעטות- המחריגות מן הכיסוי הביטוחי לנזקי גוף שימושים ופעולות שאולי היה מקום להחשיבם כשימוש ברכב מנועי, אלא שהמחוקק ביקש שלא יהיו מכוסים בביטוח החובה משיקולים שונים, זאת כגון פריקה וטעינה או מעשה מכוון כגון התאבדות.

במאמרים שאציג בשבועות הקרובים אבקש להתייחס להיבטים שונים העוסקים בשימושים שונים ברכב ובנזקי גוף הבאים בעקבות שימושים אלו ואפשרות הכיסוי הביטוחי שלהם.

משום שירידה ועליה הינם מן השימושים המוכרחים והבסיסיים ביותר אבקש להתחיל בפס"ד עדכני ויסודי ומן העת האחרונה - פס"ד רע"א 18/8 פלוני (המכונה פס"ד וילנר, ע"ש כבוד השופטת וילנר שישבה ופסקה ראשונה במוטב). במקרה הזה דלת תא מטען נסגרה על ידו של נהג הרכב לאחר שירד מהרכב והוציא את תיקו, בשדה תעופה. נגרם נזק גוף.

השאלה הנשאלת היא האם מעשה זה נחשב חלק מ"ירידה מרכב" המכוסה במסגרת ביטוח החובה?

ראשית, חשוב לציין את המפורסם כבר- ככל שאירוע נזק גוף מוכר כתאונת דרכים- הוא מכוסה על ידי ביטוח החובה. אלא שכאמור החוק לא ברור דיו ויישומו על כל מקרה ומקרה נדרש לכללים ברורים.

כללים אלו התבקשו במקרה זה. השופטת וילנר בפסק הדין קובעת שני מבחנים (ובהם שלושה תנאים) להגדרת האקט כירידה או עליה לרכב וכשימוש ברכב מנועי:

1. המבחן הטכני: סמיכות פיזית (עד עמידה יציבה מחוצה לרכב).

2. המבחן המהותי (תנאים מצטברים שהובאו בפס"ד ינטל):

א. מעשה שהוא חיוני במובן הפיסי לכניסה לרכב או לירידה ממנו.

ב. פעולה שהיא חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלו.

אזי ירידה תחשב אם האדם נמצא פיזית בקרבה לרכב אך עדיין לא הסתיימה ירידתו בעמידה יציבה מחוצה לרכב. ככל שעומד מחוצה לרכב- הסתיימה הירידה והוא כבר לא יכוסה בשל שימוש ברכב לצורך ירידה.

אך כאמור, לא די בכך. המבחן השני, המהותי, בוחן האם מצד אופיו של השימוש הזה הוא אכן חיוני לצורך הירידה לרכב. ננסה לתאר סיטואציה שבה אדם עושה פעולה תוך כדי ירידה אבל היא לא לצורך ירידה- אדם אכן יורד מהרכב אך תוך כדי כך הוא מנסה לצייר ציור על החלון וידו נכווית מחום השמשה- הוא אכן עשה זאת בסמיכות ותוך כדי הירידה מן הרכב- אבל נראה כי זהו לא מעשה חיוני לעצם הירידה ולכן הנזק הזה לא יכוסה בביטוח החובה.

התנאי השני של המבחן המהותי הינו שמדובר בפעולה שהיא חלק אינטגרלי משימוש מוכר זה של ירידה. כך ננסה להדגים – אם אדם החליט שהוא עושה סנפלינג מקבינה של משאית באופן שהוא יורד בעזרת חבל (במקום לרדת במדרגות המיועדות לכך) או לחילופין עולה לרכב בעזרת טיפוס על חבל או באופן אחר שאיננו טבעי לרכב זה לעלות\לרדת ממנו, הרי שנראה כי לא יתקיים התנאי השני של המבחן המהותי וגם מקרה כזה לא יכוסה בביטוח החובה כתאונת דרכים.

היוצא מדברינו, כי אף שלרוב ישנה הסכמה כי המדובר בתאונת דרכים, לעיתים עולה שאלת חבות ונדרש בירור עובדתי ומשפטי בכדי להכריע האם העובדות מלמדות על שימוש המוכר במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כדי להגדיר את נזק הגוף ככזה שקרה במסגרת תאונת דרכים.

במקרה הזה – בית המשפט סרב להכיר בסגירת תא מטען הרכב כחלק מהירידה מהרכב וכתאונת דרכים אולם ניתן לצייר מקרים אחרים כגון סגירת הדלת על יד הנהג או נוסע – ככזה שנראה כי כן יוכרו כתאונת דרכים. על כן ראוי להיוועץ בעורך דין המתמחה בנזקי גוף ותאונות דרכים טרם פנייה לחברת הביטוח כדי לעמוד על מלוא זכויותיכם וכל שכן כדי לבחון את מידת ההצלחה בניהול הליך משפטי הכרוך באגרה.

במאמר הבא – נדון במקרי שימוש אחרים ברכב ומידת האפשרות כי יכוסו על ידי ביטוח החובה.

[1] רע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(3) 825.

**הכותב הינו עו"ד, בוגר תואר ראשון במשפטים ומדע המדינה (LLB) מהאוניברסיטה העברית וכן מוסמך בעל תואר שני במשפטים (LLM) . האוניברסיטה העברית. מתמחה בקניין רוחני (פטנטים, סימני מסחר וזכויות יוצרים, עיצובים) ונזיקין (נזקי גוף וביטוח לאומי)**

***אין לראות באמור במאמר זה ובכלל באתר משום ייעוץ משפטי ואין לראות בדברים הכתובים בו משום תחליף לייעוץ משפטי פרטני אלא דעה אישית ו/או הסבר כללי בלבד. כמובן שאין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי פרטני מעו"ד***