ניהול תביעות נזיקין כנגד עיריות דורש מומחיות לעניין. החובות החקוקות, העילות הנזיקיות ובירור שאלת הנזק הינן שאלות הדורשות ניסיון מעורך דין המתמצה בנזיקין, ובדגש על נזקי גוף.
אין שום סיבה שהזנחה של עבודות סלילת הכביש או המדרכה ייגרמו לנזק גם אם מדובר בכניסה לבניין. נקבע כי תפקידה ואחריותה הבלעדית של העירייה ולא של אף גורם אחר (לרבות הדיירים) לתקן שקע שנגרם בין גרם המדרגות כניסה לבנין לבין השביל ברחוב. ולכן על העיריה לפצות אדם שנפצע בשל כך.
**הכותב הינו עו"ד, בוגר תואר ראשון במשפטים ומדע המדינה (LLB) וכן מוסמך בעל תואר שני במשפטים (LLM), שניהם מן האוניברסיטה העברית. הכותב מתמחה בענייני חובות, חדלות פרעון, נזיקין (נזקי גוף ורשלנות רפואית) ומקרקעין.
_______________________
***אין לראות באמור במאמר זה ובכלל באתר משום ייעוץ משפטי ואין לראות בדברים הכתובים בו משום תחליף לייעוץ משפטי פרטני אלא דעה אישית ו/או הסבר כללי בלבד. כמובן שאין להסתמך ו/או לפעול בהתאם לאמור לעיל ללא ייעוץ משפטי פרטני מעו"ד***
לפסק הדין המלא:
בית משפט השלום בפתח תקווה ת"א 25817-12-16
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת אשרית רוטקופףתובעפלוני ע"י ב"כ עוה"ד נירה קזזנגדנתבעים1. עיריית פתח תקווה ע"י ב"כ עוה"ד שמעון דרור 2. נציגות הבית המשותף 3. ענן טרופר מרים 4. חנה דרור 5. חדוה לנגלייב 6. מזל זוהר 7. יוליה רוטמן 8. איליה גרסימוב 9. גליה בהרב 10. דליה הילה כהן 11. אוגלבה קחה 12. ויאולטה סמוליאק 13. חיים אברמוביץ 14. יעל כהן 15. סיסאי טמנו 16. מוליה טמנו 17. יליזבטה מרנקוב 18. אריה צוקר לייב 19. ישראל צוקר 20. רונן צוקר 21. סיגלית יעקובי 22. משה אסקיאס 23. רוחמה אסקיאס 24. מזל זוארץ 25. אורלי קרן 26. שלומי קרן 27. אולג ברשאי 28. ויקטוריה ברשאי ע"י ב"כ עוה"ד גל לי אלרום ואח'
חקיקה שאוזכרה:
פקודת העיריות [נוסח חדש]: סע' 12, 235
עניינו של פסק דין זה הינו בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובע, עת נפל במדרגות בעת שביקש להיכנס לבניין מגורים.
א. רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:
1. לטענת התובע, יליד 21.11.1974, הוא הלך ביום 21/11/11 בשעה 23:00 אל חברתו בזמנים הרלוונטיים וכיום רעייתו (להלן: החברה או רעיית התובע בהתאמה) שהתגוררה בזמנים הרלוונטיים ברחוב קפלן בפתח תקווה. על מנת להגיע אל הבניין בו התגוררה החברה, היה צורך לרדת מספר מדרגות (להלן: גרם המדרגות). בעת שהתובע פנה אל כיוון המדרגות ובטרם הספיק לדרוך על המדרגה הראשונה, נכנסה לפתע רגלו במרווח ו/או שקע שנוצר בין אבני ריצוף המדרכה לבין המדרגה העליונה. כתוצאה מההיתקלות במדרגה הבולטת, הוא נפל והתגלגל במדרגות וכתוצאה מכך נחבל. כן, טען התובע כי הרחוב היה חשוך ולא הייתה תאורה כלל או כזו שלא אפשרה לו להבחין במכשול. בנוסף, טען התובע כי לא היה מאחז יד לצדי המדרגות אשר ייתכן כי היה מאפשר לו לאחוז בו ולמנוע את הנפילה, הגם שטרם הספיק להגיע אל המדרגות עצמן.
לטענת התובע, הוא פנה בעקבות פגיעתו לטיפול ובדיקות רפואיות, והוא אובחן כסובל מקרע של הרצועה הצולבת הקדמית בברך שמאל, ובעקבות כך נזקק לניתוח ארתרוסקופיה שנערך ביום 19/6/12 (כ-8 חודשים לאחר התאונה) לשחזור הרצועה הצולבת הקדמית ובהמשך לטיפולי פיזיותרפיה.
לתמיכה בטענותיו במישור הרפואי, צירף התובע לכתב תביעת חוות דעת מטעם מומחה מטעמו (ד"ר מיכאל רבקין), בה נקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגין פגיעתה בשיעור 10% בגין אי יציבות והגבלה קלה בתנועות בברך השמאלית. בנוסף המליץ מומחה התובע על הפעלת תקנה 15 במלואה כך שנכותו של התובע תעמוד על 15%.
התובע הגיש את תביעתו כנגד העירייה (להלן: הנתבעת 1 או העיריה) וכן כנגד בעלי הדירות של הבניין בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: הדיירים או הנתבעים 2-28 בהתאמה). נפילתו זו נגרמה לטענת התובע כתוצאה מרשלנות הנתבעים אשר היה באחריותם, בין היתר, לדאוג לתחזוקת המדרגות ומעבר תקין ומסודר, ובתוך כך היה עליהם לדעת כי ישנו מרווח ו/או שקע בין ריצוף המדרכה לבין המדרגות וכי ישנו הפרש גבהים בין המדרכה לבין המדרגה העליונה. בנסיבות אלה נטען כי הדבר מהווה מפגע מסוכן לבטיחות הבאים והשבים, כשהנתבעים נמנעו מנקיטה באמצעים כלשהם בכדי למנוע ו/או לתקן ו/או להסיר את המפגע.
2. העירייה הכחישה בכתב הגנתה את עצם קרות התאונה וכן את אחריותה לה, ובתוך כך נטען כי התאונה הנטענת אירעה בשטח פרטי אשר בבעלות ובחזקת הנתבעים 2-28 ועל כן לעירייה לא הייתה יכולה להיות כל שליטה על נסיבות המקרה ולא יכלה ולא צריכה הייתה לצפות את האירוע. לחילופין, נטען כי התובע הוא שגרם במעשיו ומחדליו הרשלניים לאירוע, וניתק כל קשר בין מעשי העיריה והרשלנות המיוחסת לה.
3. לטענת הנתבעים 2-28 דין התביעה להידחות כנגדם מאחר ומיקום התאונה הנטענת שוכן בשטח ציבורי המצוי באחריותה ובבעלותה הבלעדית של העירייה, ועל כן ככל שבסופו של דבר יתברר כי הייתה רשלנות ו/או הפרה של איזה מהחובות הנטענות על ידי התובע, יש לייחס אותן לעירייה ובמלואן. כן, נטען כי התובע לא בא כטענתו לבקר את חברתו במועד האירוע אלא התגורר עימה בבניין מספר חודשים עובר לתאונה, כך שהוא הכיר את האזור בכללותו היטב, קל וחומר את הבניין והאזור הסמוך לו. בנסיבות אלה, יש לראות את התובע כמי שנטל על עצמו סיכון בשעה שהלך לדבריו ביודעין, במקום חשוך מבלי שנקט אמצעי זהירות ו/או דאג לעצמו לתאורה.
הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית שנערכה ביום 20/10/17 על ידי המומחה מטעמם (ד"ר ג' ביאליק) אשר קבע כי לא מצא הגבלה של התנועות בברך והעדר דלדול שרירי ירך ימין בהשוואה לשמאל. כן, צוין כי הברך נמצאה יציבה ולא קורסת תחת משקל הגוף בהליכה ומבחני הסהרונים נמצאו שליליים. כן, צוין כי לא נמצאה בעניינו של התובע עדות בתיעוד הרפואי להשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי. בנסיבות אלה, ציין מומחה הנתבעים כי לא נותרה לתובע כל נכות כתוצאה מהפגיעה נשוא התביעה.
4. בהחלטתי מיום 28/1/18 הוריתי, לאור הפער שבין קביעות המומחים, על מינויו של ד"ר מריו אייכנבלט כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו של מומחה בית המשפט שנערכה ביום 11/5/18, צוין כי בבדיקה האורתופדית נמצאה הגבלה קלה בסוף כיפוף הברך, רגישות מדיאלית ומבחן "טחינה" חיובי ללא דלדול שרירים. מבחני היציבות היו תקינים. הנכות האורתופדית הוערכה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' מותאם לתקנות המל"ל בגין הממצאים בברך שמאל והשפעתם על כושר הפעולה הכללי וזאת כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. כן, המליץ המומחה להכרה בתקופות אי הכושר על פי אישורי המחלה אשר הוצגו בפניו.
ב. דיון והכרעה:
למקרא טענות הצדדים, לרבות בסיכומיהם, הרי שהשאלה הראשונה הדרושה הכרעה הינה האם עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התאונה ובכלל זה את נפילתו במיקום הנטען בו אירעה וככל שכך, האם קיומה של הרצועה השקועה (שהייתה כאמור קיימת בין מדרגות הכניסה לבניין לבין השביל שהינו למעשה מדרכה במפלס העליון) שהוכח כי הייתה קיימת המועד הפגיעה הנטען, הינה בבחינת סיכון בלתי סביר אליו נחשף התובע, האם יש בו להטיל אחריות ובאם כן על מי היא תוטל מבין הנתבעים. מענה חיובי לשאלות אלה, יצריך דיון נוסף בשאלת נזקיו של התובע כתוצאה מהפגיעה.
ב.1. הוכחת נסיבות התאונה:
6. נטל הוכחת נסיבות התרחשות התאונה והרשלנות בגינה, רובץ על התובע. כבר בפתח הדברים ייאמר בהקשר זה, כי אין מקום לקבל את טענת התובע (בסעיף 16 לכתב התביעה המתוקן) לעניין תחולתו של הכלל בדבר העברת הנטל אל כתפי הנתבעות מכוח "הדבר מדבר בעדו", עת הוצגה על ידי התובע גרסה מפורטת בכתב התביעה המתוקן ובעדותו המקדימה בפניי בישיבת הקד"מ מיום 22/10/17 באשר לנסיבות התרחשות התאונה.
7. התובע העיד כאמור בפניי בישיבת הקד"מ מיום 22/10/17. על פי גרסתו, נסיבות ביקורו בבניין היו על רקע הגעתו לבית חברתו אצלה לטענתו נהג ללון מדי פעם באותה תקופה;
"באתי מהחנייה לכיוון המדרגות.
אני לא מתגורר בבניין הזה. אשתי היום התגוררה שם, היינו חברים והייתי ישן אצלה.
באתי מהחנייה לכיוון המדרגות ופתאום הרגל שלי נתקעה בשקע. זה היה בלילה, באתי מהמקום שבו חונים הרכבים והרגל נתקעה לי בשקע ועפתי על המדרגות. אני מסמן את המקום בו נתקלה רגלי בעיגול." (ר' ע' 2 שו' 13-17 לפרו' ישיבת הקד"מ מיום 22/10/17).
באותו מועד הגיש התובע תצלום (נסרק במסגרת התצלומים הכלולים ב-ת/1) על גביו סימן בעיגול את מקום היתקלותו. התמונות אותן צילם התובע כללו תמונות שצולמו בשנת 2012 ובהם מתועדת רצועת רוחב בת מספר סנטימטרים בין השביל המוביל לבניין לבין המדרגות כאשר אותה רצועה רוחב הינה מעין שקע מוארך שאינו במפלס המדרגות או השביל/מדרכה המוביל לבניין. כן, נכללו תצלומים מאוחרים יותר (לטענת התובע צולמו בשנת 2016) בהם מתועדת אותה רצועת רוחב כאשר בוצע בה מילוי (באמצעות מלט/בטון) כשתיקון זה הביא להעלמת הפרש הגובה (ר' עדות התובע בעניין מועדי עריכת התצלומים בע' 11 שו' 19-28 לפרו' הישיבה מיום 17/7/19).
במסגרת עדותו בישיבת ההוכחות מיום 17/7/19, חידד התובע כי התאונה אירועה לאחר ששב ממפגש חברתי ("מסיבה של אופנועים") אליו הלך לאחר ששב ממפגש חברתי שהתקיים בעקבות יום הולדתו שחל במועד הפגיעה נשוא התביעה ושאליו הצטרפו (מלבד חברתו) גם אורלי ושלומי קרן (שניים מבין שלושת הדיירים שהעידו בהליך) ושהיו שכנים של חברתו של התובע ושגרו אף הם בבניין בזמנים הרלוונטיים (ר' ע' 11 שו' 1-4; ע' 37 שו' 25-26 לפרו' ישיבת 17/7/19). כן, העיד התובע, בין היתר, כי הוא לא זוכר שהבחין בשקע האמור עובר לנפילה במועד האירוע (ר' ע' 19 שו' 20-21; ע' 21 שו' 32 לפרו' ישיבת 17/7/20). באשר לשאלה מדוע לא ניעזר במעקה בעת הירידה במדרגות, השיב התובע כי לא עשה כן מאחר והנפילה לא הייתה ליד המעקה וכן לאור המבנה שלו אשר לא היה מותאם לאחיזה (ר' ע' 22 שו' 16-20 לפרו' ישיבת 17/7/19). כן, שב וחזר התובע כי לא היו עדים למקרה (ר' ע' 23 שו' 11-12 לפרו' ישיבת 17/7/19). באשר לפנייה לקבלת טיפול רפואי, העיד התובע כי על אף שהרגיש כאב בברך כבר בסמוך לאחר הנפילה, הוא לא פנה באותו לילה לגורם רפואי מתוך מחשבה/תקווה שהכאב יחלוף. לטענתו, רק למחרת היום ועם הימשכות הכאבים, הוא פנה לקופת החולים ומאוחר יותר בערב לחדר המיון של בית החולים (ר' ע' 25 שו' 27-30 לפרו' ישיבת 17/7/19). באשר למצב התאורה באזור המדרגות במועד הפגיעה, העיד התובע כי לא הייתה קיימת כזו במידה מספקת ולא ישירה על גרם המדרגות (ר' ע' 11 שו' 5-6; ר' ע' 22 שו' 21-25 לפרו' ישיבת 17/7/20).
כן, ציין התובע כי סיפר לראשונה על הנפילה לבני הזוג קרן יומיים לאחר מכן וכשביקש לברר את פרטי המבטחת הרלוונטית של הבניין, מסרה לו אורלי כי אין בנמצא ביטוח רלוונטי לבניין ועליו לפנות לעירייה (ר' ע' 12 שו' 11-13 לפרו' ישיבת 17/7/19).
8. בעדותה של רעיית התובע ציינה האחרונה, בין היתר, כי התובע מעולם לא גר בדירתה עובר לנפילה, כשהתדירות בה ישן אצלה התובע הייתה "פעם או פעמיים בשבוע" במשך פרק זמן של כחצי שנה (ר' ע' 22 שו' 25-29 לפרו' ישיבת 24/10/19). בהתייחס למועד הנפילה, העידה רעיית התובע כי בערב 21/11/11, התובע ובני הזוג קרן יצאו למסעדה על מנת לחגוג את יום הולדתו של התובע (שחל כאמור באותו יום) ולאחר ששבו לדירתה, יצא שוב התובע למפגש חברתי אחר. כן, העידה כי עם שובו של התובע מאותו אירוע בחלוף כשעה – שעה וחצי, הבחינה שמשהו לא בסדר עם התובע והוא שיתף אותה כי ארעה לו נפילה במדרגות הבניין ולאחר שנתנה לו כדור נגד כאבים הם הלכו לישון (ר' ע' 22 שו' שו' 31-32; ע' 23 שו' 1-9 לפרו' ישיבת 24/10/19). רעיית התובע אישרה כי בני הזוג קרן יודעו אודות קרות הנפילה (ר' ע' 25 שו' 31-32 לפרו' ישיבת 24/10/19), וכן שאורלי ציינה בפני התובע שלבניין אין ביטוח והיא הפנתה אותו לעירייה (ר' ע' 29 שו' 23-26 לפרו' ישיבת 24/10/19) כאשר היא ידעה לראשונה על כך שאין ביטוח רק בעקבות תשובתה האמורה של אורלי (ר' ע' 30 שו' 6-7 לפרו' מיום 24/10/19).
9. בנוסף, העידו כאמור גם בני הזוג קרן אשר גם הם התגוררו בבניין בזמנים הרלוונטיים לתביעה (משנת 1993 עד שנת 2013) כשמלבד היותם שכנים הם היו גם ביחסי חברות טובים עם התובע ורעייתו. אורלי אישרה בעדותה כי ביום האירוע היא ובעלה יצאו לחגוג את יום הולדתו של התובע. כן, ציינה כי בסמוך להגעתם חזרה מהבילוי המשותף, התובע ביקש מרעייתו להצטרף אליו למפגש חברתי נוסף עם חבריו, אולם היא לא רצתה. לטענת אורלי התובע לבש לצורך יציאתו למפגש הנוסף בגדי רכיבה של אופנוע וקסדה. לטענת אורלי, בבוקר שלמחרת אמרה לה רעייתו של התובע כי הוא עשה תאונה עם האופנוע (ר' ע' 40 שו' 24-25 לפרו' ישיבת 27/7/20). גם שלומי שב וחזר בעדותו על כך שלאחר הבילוי המשותף לרגל יום הולדתו של התובע, האחרון ביקש ללכת למפגש חברתי נוסף של מכריו של התובע מטיולי אופנועים שרצו לחגוג לו, כשהתובע לבש בגדי רכיבה לצורך כך (ר' ע' 46 שו' 17-28 לפרו' ישיבת 27/7/20).
10. דיירת נוספת בזמנים הרלוונטיים שהעידה הייתה, גב' כהן דליה הילה. העדה ציינה, בין היתר, כי לא זכור לה שבמועד האירוע שמעה צעקות מאזור המדרגות ו/או כי שמעה על פגיעת התובע בסמוך לאחר שהתרחשה, כאשר בהקשר זה הבהירה כי היחסים בינה לבין התובע לא היו טובים נוכח מטרד רעש (של ילדותיה הקטנות) עליו נהג להתלונן התובע בשבתות (בהן שהה בדירת רעייתו). כן, ציינה העדה כי זכור לה שהפנס שבאחריות העירייה היה "נוטה" גם לכיוון המדרגות והייתה בנוסף תאורה גם בדשא (ר' ע' 38 שו' 8-28 לפרו' ישיבת 27/7/20).
11. לאחר ששמעתי ובחנתי את מכלול חומר הראיות אשר הונח בפניי ולרבות עדות התובע ודיירי הבניין בזמנים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו באשר לנסיבות האירוע – נפילתו בעקבות היתקלות ברצועת הרוחב השקועה שבין השביל/מדרכה הציבורית לגרם המדרגות ואשר נגרמה נוכח פערי הגובה והקושי להבחין בכך בשעת לילה מאוחרת.
12. עדותו של התובע כי נפילתו האמורה אירעה לאחר ששב מהמפגש החברתי השני בו נטל חלק (לאחר המפגש המשותף עם בני הזוג קרן), נמצאה בעיני מהימנה, והנני מוצאת כי עדות זו נתמכת בתיאור של נסיבות התאונה כפי שמצוי בשני מסמכים רפואיים שנערכו למחרת האירוע – ביום 22/11/11; הרשומה שנערכה על ידי האורתופד אליו פנה התובע (פרו' לוי מיכאל) בה צוין תחת "תלונות" כי "אתמול בלילה החליק במדרגות ברחוב ונחבל בברך שמאל"; טופס חדר המיון של בית החולים בילינסון אליו פנה התובע בהמשך אותו יום שם צוין, בין היתר, כי התובע נפל במדרגות ונחבל בברך שמאל. כבר צוין לא אחת בפסיקה כי משקלה הראייתי של גרסתו הראשונית של נפגע בתאונה איננו נלמד מזהות עורך המסמך, אלא מן העובדה כי המדובר בגרסה אותנטית, שנמסרה בזמן אמת, בקשר עם קבלת טיפול רפואי, בטרם היה לנפגע סיפק לשקול אם גרסה זו גם תיטיב עמו (ר' בעניין זה ע"א 8388/99 הסנה נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689); ע"א (מחוזי-י-ם) 9592/06 ג'מאל מוחמד עלי עבדאללה עאצי נ' יוסף מוחמד עלי עאצי [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] (6/9/07)). הפגיעה דנן הייתה בשעת לילה מאוחרת והתובע הסביר מדוע פנה לטיפול רפואי רק למחרת היום ובמהלך יום עבודתו וזאת לנוכח הכאבים אותם הרגיש ושלא חלפו. אופי הפגיעה והשלכותיה (בבחינת פגיעה שלא כללה פצע מדמם שחייב קבלת עזרה מיידית ודחופה), אינו מעיב על בחירת התובע להמתין פרק זמן קצר למעקב אחר התפתחות הכאב, ועל כן בנסיבות אלה, הפנייה לטיפול הרפואי לא לקתה בשיהוי בלתי סביר או כזה המעורר תהייה.
13. לא נעלמו מעיני טענותיהם של הנתבעים לעניין אי אלו סתירות ואי דיוקים בעדויות התובע ורעייתו ובראשם, השוני בין הגרסה שעלתה בכתב התביעה המקורי לבין כתב התביעה המתוקן לפיה רעייתו של התובע הייתה נוכחת בקרבתו בעת הנפילה במדרגות. ואולם, אבהיר מיד כי לא מצאתי בהן ממש; כבר ציינתי לא אחת בהקשר קיומן של סתירות, כי ניסיון החיים מלמד כי אין זה שכיח שעדות תהיה נקייה מאי דיוקים או שכחה שמקורם עשוי להיות בחלוף הזמן נוכח התרחשותו של אירוע נקודתי זמן לא מבוטל קודם לעדות. סתירות, כשלעצמן, אינן מובילות בהכרח לדחיית הטענות שבעדות, ויש לבחון אותן אל מול תיאור האירוע והעדות כולה; התובע, רעייתו ובני הזוג קרן העידו כולם כי בערב האירוע יצאו לחגוג את יום הולדתו של התובע ולאחר מכן התובע יצא לבדו למפגש חברתי נוסף עם מכריו. העובדה כי בכתב התביעה המקורי נטען כי בזמן הנפילה נכחה גם רעייתו לעומת הגרסה בכתב התביעה המתוקן שם צוין כי התובע היה בדרכו אל דירת רעייתו (אז כאמור חברתו), אינה פוגעת במהימנות גרסת התביעה ובפרט בשעה שתיקון כתב התביעה התבקש קצת למעלה מחודש לאחר פתיחת ההליך.
14. כן, לא מצאתי לקבל את גרסת בני הזג קרן אודות קרות הפגיעה של התובע במקום ובנסיבות אחרות אחר; בין אם התובע נסע למפגש החברתי הנוסף באמצעות מכוניתו (על פי גרסתו) או באמצעות אופנוע שהיה ברשותו (על פי גרסת בני הזוג קרן), לא עלה בידי האחרונים להניח קצה ראיה כי הפגיעה נשוא התביעה נגרמה בנסיבות אחרות. נדבך נוסף המעיב על מהימנות עדותם של בני הזוג קרן, הינו העדר הסבירות כי ידעו על כוונת התובע להגיש תביעה רק עם המצאתה אליהם, וזאת נוכח יחסי החברות הטובים שהיו בינם לבין חברתו של התובע והאחרון, ובפרט לאור יחסי החברות בין רעייתו של התובע לבין אורלי אותה הגדירה האחרונה במידת קרבה של 'יותר מאחיות' (ר' ע' 39 שו' 21-22 לפרו' ישיבת 27/7/20).
ב.2. שאלת האחריות:
15. אחריות של רשות מקומית לשלומו ובטחונו של הציבור בשטחה, נובעת מחובותיה המעוגנות בפקודת העיריות (נוסח חדש) ומדיני הרשלנות הכלליים, המטילים על העיריה לצפות כי עוברים ושבים עלולים להיפגע ממפגעים הנמצאים בשטחים המיועדים למעבר ציבורי (ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] (30/3/95)). כך בפרק 12 לפקודת העיריות תחת סימן ב' – "חובותיה של עיריה" נקבע בסעיף 235, בין היתר, כי העיריה "תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב".
16. יחד עם זאת, העובדה שעובר אורח נפל ונפגע בשעה שהלך ברחובות רשות מקומית, אינה מטילה כשלעצמה על האחרונה חבות בנזיקין. בתוך כך הובהר בפסיקה שהעירייה אינה יכולה לתקן ולאתר כל ליקוי קטן ומזערי שכן רחובות ומדרכות עיר אינן בבחינת 'משטח סטרילי' ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו'גלים' של שיפועים כאלו או אחרים. ברוח זאת נפסק לא כל סטייה מ'יושר מתמטי' של מפלסי דרכים הוא בגדר מפגע המקים אחריות (ר' ע"א (מחוזי-י-ם) 4344/97 כהן נ' עיריית רמת גן [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] (21/1/98)).
17. בבואי לבחון במקרה דנן האם עלה בידי התובע להוכיח כי פגיעתו בנסיבות המקרה דנן נגרמה עקב התרשלות, מצאתי כי עלה בידיו לעשות כן, אם כי רק ביחס לעירייה ולא כלפי מי מהנתבעים הנוספים (הם כאמור הדיירים). קיומה של הרצועה השקועה אשר הביאה להיתקלות התובע במדרגה הראשונה של גרם המדרגות, במצבה בזמנים הרלוונטיים לתאונה, הינה בבחינת סיכון בלתי סביר שיצרה העירייה. מטעם העירייה העיד מר אסף אלמקייס, המשמש כמנהל מחלקת פיתוח בעירייה; בעדותו במסגרת ישיבת הקד"מ מיום 22/10/17 ולאחר שעיין בתמונות הרלוונטיות, ציין העד, בין היתר, כי הרצועה מהווה "ממשק" בין השטח הפרטי לציבורי כאשר לטענתו במהלך הפיתוח שנעשה בעבר בשביל (שהינו למעשה מדרכה לכל דבר ועניין כפי שניתן להתרשם חלק מהתמונות שהוגשו במסגרת ת/1) – העיריה היא שדואגת לבצע את החגורה באותו ממשק. באשר לתיקון ממנו התרשם בתמונות, ציין העד כי הוא לא נעשה על ידי העירייה (ר' ע' 3 שו' 17-28 לפרו' ישיבת הקד"מ מיום 22/10/17). ב"כ הדיירים (שהתגוררה נכון למועד הדיון בבניין), הצהירה באותו דיון כי התיקון בוצע על ידי אחד מדיירי הבניין לאחר הפגיעה של התובע, אם כי לא ידעה לנקוב במועד המדויק (ר' ע' 4 שו' 7-8 לפרו' ישיבת הקד"מ מיום 22/10/17).
בעדותו בישיבת ההוכחות חידד אלמקייס כי לאחר בדיקות מסוימות שערך, מצא שעבודות הפיתוח מצד העיריה שכללו את המדרכה בוצעו לפני כ-14 שנה (ר' ע' 11 שו' 27-28 לפרו' ישיבת 24/10/19). בהתייחס לגרם המדרגות של הבניין, טען אלמקייס כי הם נבנו על פי תקן ישן ואישר שמדובר במדרגות אשר נבנו על ידי הקבלן אשר בנה את הבניין (ר' ע' 12 שו' 4-9 לפרו' ישיבת 24/10/19).
בעדותה של אורלי, ציינה האחרונה, בין היתר, כי כחלק מעבודות פיתוח שבצעה העירייה בסמוך לבניין, נכללו עבודות בחנייה ושיפוץ המדרכה לאבנים משתלבות. כן, ציינה כי התחזוקה של הצמחייה והפנסים בסמוך לשביל הייתה באחריות העירייה, כשהבהירה כי הייתה מודעת לכך נוכח זאת שהייתה בוועד הבניין (ר' ע' 39 שו' 9-19 לישיבת 27/7/20).
18. הנני סבורה כי מקום בו עולה מעדותו של נציג העיריה שעבודות ביצוע שביל האבנים המשתלבות בוצעו שנים לאחר התקנת המדרגות (כשלמעשה המדובר כאמור באותן המדרגות המקוריות שנבנו על ידי הקבלן) ומקום בו נציג העירייה הבהיר כי בסיום פרויקט כזה של החלפת מדרכה, העירייה היא זו שאמורה "לגמור את הריצוף" עם "חגורה בממשק", המסקנה המתבקשת הינה כי העירייה דה פקטו היא שהייתה אחראית על שטח זה. העדר המחלוקת אודות קיומו של הפרש גבהים בין הרצועה שלפני המדרגה הראשונה לבין אבני המדרכה במועד התאונה (כפי שנלמד מהתמונות שתיעד התובע כאמור בסמוך לאחר התאונה) מלמד בהכרח על אחד מהשניים; או שלא בוצע ממשק ראוי (אשר היה בו לגשר על פערי הגובה) מיד בסמוך לאחר סיום עבודות שביל האבנים המשתלבות או שהעירייה לא תחזקה כראוי את אותו ממשק, משך כל אותן שנים שחלפו ממועד העבודות. כך או כך, בשני מקרים אלה העירייה היא זו שחבה באחריות לקיומו של הסיכון. לא נעלמה מעיני טענת נציג העיריה כי מה שיצר את השקיעה זה כשל שיצר חור בחגורה התחתונה והביא לחולשה וסחף של התשתית למעלה (ר' ע' 12 שו' 4-7 לפרו' 24/10/19), ואולם לא מצאתי ממש בטענה זו; מלבד זאת שעסקינן בטענה שבמומחיות (כשנציג העירייה העיד כי הינו בעל השכלה של הנדסאי טכנולוגיית מים; ר' ע' 16 שו' 21-22 לפרו' ישיבת 24/10/19), טענה זו אינה נתמכת מההתרשמות מגרם המדרגות מעיון בתמונה בה נצפה כל גרם המדרגות עוד טרם התיקון ושתועדה כאמור על ידי התובע בשנת 2012 (ר' ע' 2 לת/1).
19. אמנם צודקת העירייה שלא יכולה להיות לעיריה שליטה על כל אזור בשטחה בכל רגע נתון ובכלל זה האפשרות לזהות כל ליקוי בתחום הבטיחות (כדברי אלמקייס בעדותו בע' 14 שו' 30-31 לפרו' ישיבת 24/10/19), אולם את המפגע דנן לא ניתן להגדיר כמפגע פתאומי שנוצר ביום או שבוע או על ידי גורם זר, כי אם כזה שמקורו בביצוע לקוי בסיום עבודות ריצוף המדרכה (על פי האפשרות הראשונה) או כזה שנוצר (על פי האפשרות השנייה לעיל) במשך חודשים, אם לא שנים קודם ובאזור שסביבתו ובכלל זה המדרכה מהאבנים המשתלבות, היה מצוי בתחום אחריותה של העיריה. היה מצופה מעירייה לאור פרק זמן ממושך זה, כי תפעל לאיתור ותיקון של הרצועה השקועה ואין בעובדה שנלמד כי בסופו של יום, נטל דייר יוזמה לעשות כן, בכדי להטיל את האחריות עליו ובכלל זה על יתר מי מהנתבעים 2-28, ובתוך כך לראות בעצם התיקון שבוצע על ידי הדייר כדי ללמד על כך ששטח זה מצוי בהכרח באחריות הבלעדית של הדיירים; כך או כך, משעה שעמדת העירייה (באמצעות העד מטעמה) הינה כאמור שהיא הייתה אחראית על סיום ריצוף המדרכה עם "חגורה" בממשק, היא אינה יכולה להתנער ולטעון כי הרצועה השקועה אינה מצויה עוד בשטח שיש לה עליו אחריות. במקרה דנן לא מצאתי כי עסקינן במפגע שלא ניתן לתקנו באמצעים פשוטים וזולים יחסית, כפי שבסופו של יום אכן ביצע אחד הדיירים באמצעות מילוי הבטון/מלט לאיזון הפרש הגבהים.
בכל הקשור לסוגיית הגדר, הרי שעיון בתמונות שצולמו על ידי התובע בסמוך לאחר התאונה, ניתן להתרשם בקיומה של גדר שהייתה קיימת משני צדי גרם המדרגות (ר' בפרט עמודים 2 ו-5), כך שגם אם אקבל את טענת העירייה כי אלמנט זה מצוי כל כולו באחריות הדיירים (לנוכח זאת שרובו מצוי בשטח המדרגות), לא שוכנעתי בנסיבות העניין כי מצב הגדר כפי שהיה במועד התאונה היה בעל תרומה כלשהי לסיבה שבעטייה נגרמה נפילתו של התובע.
20. לסיכום כל האמור, באתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי התובע להוכיח במאזן ההסתברות הנדרש בהליך האזרחי את גרסתו באשר להתרחשות נפילתו בגרם המדרגות בסמוך לפני הכניסה לבניין וכן זאת שהרצועה השקועה הינה בבחינת סיכון בלתי סביר שהאחריות לפעול לתיקונה הייתה כולה על העירייה.
21. אשם תורם; לעניין קביעת אשם תורם לניזוק, עמדה הפסיקה על כך שלצורך בחינת קיומו, יש תחילה לבדוק אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), ואם נמצא שעל שאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית (ר' ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי, פד"י נח(1) 201). במקרה דנן, גם אם אין מחלוקת כי במועד הפגיעה של התובע, לא הייתה זאת הפעם הראשונה בה הוא ירד במדרגות המובילות כאמור לביתה של חברתו, לא שוכנעתי כי לאור מאפייניה של הרצועה השקועה ותנאי התאורה הקיימים (תאורת המדרכה שנמצאת בסמוך ותאורת הדשא שנצפים בתמונה השביעית ל-ת/1)יש מקום להטלת אשם תורם על התובע.
ב.3. שאלת הנזק:
22. הנכות הרפואית: בתיק מונה כאמור מומחה מטעם בית משפט שקבע בחוות דעתו את הנכות האורתופדית של התובע בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב' מותאם לתקנות המל"ל בגין הממצאים בברך שמאל והשפעתם על כושר הפעולה הכללי וזאת כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. מושכלות יסוד הן שהגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, בדרך כלל בית המשפט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה מחוות דעת המומחה מטעמו (ר' ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] (4/2/02)). במקרה דנן, אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה. לאור האמור, הנני מאמצת את קביעת הנכות שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט.
23. הנכות התפקודית; הובהר לא אחת בפסיקה כי שיעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הינם נושאים המצויים במובהק בלב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, השומעת את העדים ומתרשמת מהנפגע באופן בלתי אמצעי (ר' ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] [פורסם בנבו] (12/6/11)). בבואי לבחון את שאלת נכותו התפקודית של התובע במקרה דנן, הרי שהגם שלא הוכח בפניי כי לנכות הייתה השפעה על אופי ומשך העסקתו של התובע במקום עבודתו ערב התאונה (בו הועסק עד לחודש 6/2012 בעקבות פיטוריו) וכן בעיסוקים השונים של התובע לאחר מכן (עיסוקים שאף הם היו כרוכות במאמצים פיזיים), לא מצאתי במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית של התובע חופפת את הנכות התפקודית, במיוחד לנוכח מהות הנכות ועיסוקיו של התובע.
24. אפנה עתה לבחינת נזקיו הנטענים של התובע:
א. הפסדי שכר לעבר: ראש נזק זה כידוע הינו מסוג ראש נזק מיוחד המחייב את הוכחתו בראיות. ייאמר מיד כי לא מצאתי שהוכחה זכאות התובע לפיצוי כלשהו בגין ראש נזק זה, למעט תקופת אי הכושר שלאחר הניתוח בברך שנערך לתובע ביום 19/6/12.
כעולה מעדותו הברורה של התובע, הוא לא נעדר ולו יום אחד מעבודתו בקונדיטוריה בגין הפגיעה (ר' עדותו בע' 27 שו' 8-12 לפרו' ישיבת 17/7/19). כן, עולה כי התובע המשיך לעבוד באותו מקום עבודה משך כחצי שנה נוספת כאשר ממכתב הפיטורים שנערך ביום 5/5/12, עולה כי סיבת הפסקת העבודה הייתה "עקב צמצום בעבודה" ולא כפי שנטען על ידי התובע בשל הניתוח הצפוי. באשר לתקופה שלאחר מכן ועד נכון למועד עדותו, עולה כי התובע עבד אצל 7 מעסיקים נוספים משך פרקי זמן שונים כאשר הארוך שבהן היה כמעט שנתיים אצל מעסיק בשם "אבודריהם רפאל" בתחום השרברבות. גם במכתב הפיטורין ביחס למעסיק זה, אין בנמצא אמירה ישירה או עקיפה כי סיום העבודה נבע על רקע מגבלות כאלה או אחרות של התובע, לא כל שכן שמקורן בפגיעה נשוא התביעה. כן נלמד, כי התובע קיבל דמי אבטלה משך כשישה וחצי חודשים בשנת 2016 וכן זאת שאצל חלק מהמעסיקים הוא לא עבד עם תלוש שכר (ר' ע' 13 שו' 13-14 לפרו' ישיבת 17/7/17). התובע העיד בנוסף כי במסגרת בחירתו לפנות לעיסוק בתחום של אינסטלציה ועבודות גבס, הוא אף עשה קורס רלוונטי בנדון בעצתו של שלומי השכן (ר' ע' 27 שו' 32 לפרו' ישיבת 17/7/19). כן, עולה כי נכון למועד עדותו, הוא מועסק כשלושה חודשים בעבודה "יותר מסודרת" גם כן בתחום השיפוצים (ר' ע' 13 שו' 16-17 לפרו' ישיבת 17/7/19; ת/2).
גם אם עולה מתלושי השכר שצורפו על ידי התובע, כי בחלק מהעבודות/חודשים השתכר התובע בשיעור נמוך הזה שהשתכר אצל מעסיקו ערב התאונה, נלמד לצד זאת גם שבחלק מהעבודות/החודשים, שכרו של התובע לא נפל משכרו ערב התאונה ואף היה גבוה מכך. כך או כך, מקום בו נלמדת מגמה לפיה התובע שמר על רצף תעסוקתי מאז פיטוריו ממקום עבודתו ערב התאונה ורצף תעסוקתי זה אופיין בעבודות אשר היו כרוכות בפעולות פיזיות ומקום בו לא הונחה כל ראיה כי הפסקת העבודה אצל מעסיק כזה או אחר נבעה על רקע מגבלה בעקבות הפגיעה מהתאונה – המסקנה הצריכה מכל האמור הינה, שאין מקום להכיר בפיצוי התובע בגין הפסדי השכר שמקורם בהפרשים נטענים .
תקופות אי הכושר; המומחה מטעם בית המשפט המליץ כאמור בחוות דעתו להכיר בתקופות אי הכושר על פי אישור המחלה שהוצגו בפניו. עיון באישורי המחלה האמורים מעלה כי הם מתייחסים לשתי תקופות (מצטברות); מיום 22/11/11 (יום לאחר התאונה) ועד ליום 31/12/11. מקום בו עולה כאמור מעדות התובע כי הוא לא החסיר מהעבודה ולו יום אחד לאחר הפגיעה (ומקום בו גם יש בנמצא תלושי השכר הרלוונטיים לתקופה זו), אין מקום לפסוק לו כל פיצוי בגין תקופה זו. ביחס לתקופה הנוספת שראשיתה ביום 19/6/12 עד ליום 31/10/12, הרי שלאור זאת שעסקינן בתקופה שלאחר הניתוח בברך ובהעדר קיומה של אינדיקציה לכך שהתובע עבד באותה תקופה, יש מקום להכיר בפיצוי בגין תקופה זו בת כארבעה וחצי חודשים אשר יעמוד על סך של 30,285 ₪.
ב. כאב וסבל: על בסיס הנכות הרפואית שנקבעה לתובע (10%) בגין הפגיעה ומגבלותיו כתוצאה מהנכות וכן בשים לב לגילו – מצאתי להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך 50,000 ₪.
ג. גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד: במועד התאונה היה התובע בן 37 ועיסוקו היה כאמור כעובד בקונדיטוריה. על אף שכאמור לא מצאתי כי הנכות בגין התאונה הייתה בעלת משמעות בתחום התעסוקתי לאור הרצף התעסקותי של התובע מאז סיום עבודתו אצל מעסיקו ערב התאונה כמו גם לאור אופי העבודות שבחר להתמחות ולהתמקד (בתחום השרברבות כאמור), הרי שלאור אופייה ושיעורה של הנכות, לא ניתן לשלול כי בעתיד היא עשויה להביא לפגיעה מסוימת בכושר השתכרותו. בנתונים המפורטים לעיל, ותוך התחשבות בחשש מפגיעה אפשרית כאמור, הנני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר יעמוד על סך של 98,995 ₪ (המהווה 70% מסך החישוב האקטוארי המלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע אותה העמדתי כאמור על 10%, שכרו הממוצע והמשוערך ערב התאונה וכן על בסיס מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל 67 וכולל החלק היחסי של הפסדי פנסיה).
ד. עזרה צד ג': הלכה פסוקה היא, כי היקף העזרה והסיעוד להם זקוק נפגע תלוי ביכולתו התפקודית במומו, כפי שזו נלמדת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, ובכלל זה מחוות דעת של מומחים רפואיים. התובע לא הציג כל ראיה רלוונטית לראש נזק זה, ובשים לב לשיעורה של הנכות כמו גם לכך שהתובע לא נעדר מעבודתו יום אחד בשל הפגיעה והמשיך בשגרת חייו, אין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה לתקופת העבר או העתיד. זאת מלבד, תקופת אי הכושר שלאחר הניתוח שנערך לתובע כאמור ביום 19/6/12 כאשר הפיצוי בגין תקופה זו יעמוד על סך גלובאלי של 5,000 ₪.
ה. הוצאות, נסיעות וניידות: לאור מהות הפגיעה והעדר כל אסמכתא על הוצאה בפועל, איני מוצאת לפסוק לתובע כל סכום שמקורו בהוצאות או נסיעות. באשר לתקופת העתיד לא שוכנעתי לאור מהות הנכות כי יש מקום להיעתר לפסוק לתובע סכום כלשהו, ובפרט בשעה שהמומחה לא ציין בחוות הדעת כי התובע ייזקק בעתיד לטיפול המשך כלשהו. הוא הדין באשר לפיצוי המבוקש שמקורו בהוצאות ניידות לעבר או לעתיד שנמצא בעיני לאור האמור, כנטול כל בסיס.
ג. סוף – דבר:
25. לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 184,280 ₪.
כן, תשלם הנתבעת 1 לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 24% וכן הוצאות משפט שהוציא התובע.
התביעה כנגד הנתבעים 2-28 נדחית בנסיבות הענין ללא צו להוצאות.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
5129371
54678313ניתן היום, כ' אלול תש"פ, 09 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.
5129371
54678313
אשרית רוטקופף 54678313-/
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
Comments