סחורה נגנבה מהעסק, וחברת השמירה קיבלה התראה ולא הגיעה?! - יש לה אחריות לפצות!

האם לחברת שמירה ישנה אחריות למקרה של גניבה מעסק? מה גבולות האחריות?

חברות שמירה רבות מכניסות לחוזה שלהם תניית פטור- שמגבילה את הפיצוי במקרה של גניבה לסך דמי המנוי ששולמו במשך 3 השנים האחרונות.

יש לבחון את התניה הזו הן בהיבט החוזי, ובית המשפט כבר קבע כי תניה גורפת כזו היא תנאי מקפח בחוזה אחיד שלא יוכל לעמוד, כיוון שהוא מבקש לפטור את חברת השמירה מאחריות נזיקית גם במקרה של מחדל או מעשה של רשלנות חמורה.

מחד, היה אפשר לומר שיש הגיון להגביל את גבולות הנזק, שכן סוף סוף לא הם האחראים לשוד עצמ והרווח שנטלו למול הסיכון העומד על הפרק אינו מתקבל על הדעת. מאידך לא נראה כי ניתן לפטור אותם מהפרה בוטה של החוזה ומאחריות נזיקית במקרה של רשלנות חמורה.

מאידך בת"א 1171-12-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ ואח' קיבלו התראות על מוקדים חמים (וכפי שארע במקרה דנן) הם לא יכולים להתכסות באיצטלה כאילו מדובר בחיות או בהתראות שווא אחרות אלא עליהם להגיע וסוף סוף זכות העסק להגביל את גבולות הסיכון שלו (לדוג', בהשוואה לגבולות פוליסת ביטוח).

בתיק תביעת שיבוב שהגיע לידיי לאחרונה, חברת שמירה החליפה קוד מבלי למסור ללקוח את הקוד החדש. ומשום מה הקוד לא נדרך במערכת ולכן העסק לא ננהל, ע"כ נראה כי במקרה כזה ככל הנראה מדובר ברשלנות וחברת השמירה תחוב בנזיקין .

ב-עש (י-ם) 1/95סלקום ישראל בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 23.7.1998) נדונה בבית הדין לחוזים אחידים תניית פטור של חב' סלקום לנזקים שעלולים להיגרם למקבלי השירותים ממנה.

במקרה אחר שירטט בית הדין לחוזים אחידים את גבולות האחריות "

א. סעיף 40 לחוק הבזק אינו פוטר מאחריות "לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות, עובדיו או הבאים מטעמו".

**הכותב הינו עו"ד, בוגר תואר ראשון במשפטים ומדע המדינה (LLB) מהאוניברסיטה העברית וכן מוסמך בעל תואר שני במשפטים (LLM) . האוניברסיטה העברית. מתמחה בקניין רוחני (פטנטים, סימני מסחר וזכויות יוצרים, עיצובים) ונזיקין (נזקי גוף וביטוח לאומי)**

לעיון רחב בפס"ד המסכם את הסוגיה - ת"א 1171-12-14 הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ ואח.

תביעת שיבוב בגין נזקי פריצה, אשר התובעת שילמה בגינם תגמולי ביטוח למבוטח שלה.

כללי:

בעלות הדין:

1. התובעת הינה חברת ביטוח הרשומה בישראל, ובמועד הרלוונטי לתביעה ביטחה את המבוטח שלה בביטוח "בית העסק" כפי שיפורט להלן.

2. הנתבעת 1 (להלן-"הנתבעת") היא חברה פרטית המאוגדת בישראל, ועוסקת במתן שירותי מיגון, בקרה, מוקד וסיור.

מערכת היחסים בין הצדדים:

3. במועד הרלוונטי לתביעה זו ביטחה התובעת את חב' ביגוד האופנה לכל ובזול בע"מ (להלן-"העסק" או "בית העסק") על פי פוליסה מס' 4064172/13 לביטוח בית העסק הכולל, בין היתר, כיסוי ביטוחי בגין פריצה וגניבה לבית העסק הנמצא במתחם גרנות בגן שמואל, פוליסה שהייתה בתוקף במועד הרלוונטי לתביעה זו.

4. ביום 7.4.03 נחתם חוזה בין בית העסק לבין הנתבעת למתן שירותי מוקד וסיור. בסעיף 2 להסכם נכתב כי ההסכם מתייחס לחיבור המערכת בלבד של בית העסק לתקופה המפורטת בהזמנה למוקד הנתבעת לקבלת השירות על ידי המוקד למנויים, כמפורט בתנאי ההתקשרות.

בסעיף ב' להסכם נכתב כדלקמן:

"הוסכם והותנה בין המנוי לבין החברה כי המוקד יעקוב בכל ימות השנה, למעט ביום הכיפורים אחרי האיתותים של המערכת המסומנים במוקד כאיתותי "שוד" או "פריצה" (להלן-"אות אזעקה") בימי חול בימים א-ה בשבוע בכל יום משעה 17.00-19.00 ועשה לשעה 07:00 למחרת בבוקר, ואילו בימי שישי בשבוע ובערבי חגים ומועדים, יעקוב המוקד אחרי אות האזעקה של המערכת בשעה 14.00-16.00 ועד לשעה 07:00 בבוקר של היום שלאחר השבת, החג או המועד, לפי העניין.

בסעיף ג' להסכם נכתב כדלקמן:

"עם קבלת אות האזעקה שתשגר יחידת הממסר למוקד, תשוגר ניידת של המוקד שתגיע לאתר במהירות סבירה, בכפוף לאפשרות הגישה לאובייקט, ותבדוק בבדיקה חיצונית שת האובייקט, מבלי להיכנס לתוכו, את סיבת הפעלת המערכת. במידת הצורך יודיע המוקד למנוי או לעובדיו או למי שהוסמך לכך, על דבר קבלת הקריאה.

במקרה של גילוי פריצה, גניבה, פגיעה ברכוש, תנתן הודעה מתאימה גם למשטרה ו/או למכבי אש, והכל בהתאם ובכפוף לשירותים שעבורם שילם המנוי בהתאם להזמנה."

(ההדגשה שלי-י.ז.)

בסעיף י"ד לחוזה נכתב כדלקמן:

"1. המנוי מודע לכך כי התקנת המערכת ו/או שירותי החברה אינן באים להעניק למנוי חיובי ביטוח או חיובי שמירה, אלא חיובי סיור בגבולות ובדרגה כפי שהוסכם עליהם בהסכם זה.

2. מוצהר ומוסכם בין המנוי לבין החברה כי החברה לא תיחשב ולא תיראה כמבטחת של המנוי לכל דבר לעניין לרבות בגין תכולה ו/או מבנה האתר ו/או האתר ו/או דיירי המבנה ו/או האתר אשר בו או בסביבתו הותקנה המערכת.

3. המנוי מודע לכך כי קיימת אפשרות טכנית להוציא מכלל פעולה, לנטרל או לשתק את המערכת והקשר שלה למוקד וכן את מרכז הבקשה שבמוקד."

בסעיף ט"ו להסכם נכתב בהדגשה כדלקמן:

"מוסכם ומותנה במפורש, כי אם ימצא כי החברה אחראית לפצות את המנוי ו/או מי מטעמו ו/או צד שלישי בגין נזק - למעט נזקי גוף - שנגרם למי מהם (להלן-"האירוע"), תהיה אחריותה של החברה והסכום שיהיה עליה לשלם מוגבלת לסכום ממוצע דמי המנוי החודשי ששילם או היה אמור לשלם המנוי בשלושת החודשים האחרונים קודם לאירוע כפול 60. סכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן. המדד הבסיסי הוא זה הידוע ליום האירוע והקובע הוא זה הידוע ליום עריכת החשבון וקביעת תקרת הפיצוי."

בכתב ההזמנה נכתב כי דמי המנוי לשירותי מוקד הינם בסך 120 ₪ לחודש בתוספת מע"מ צמוד למדד המחירים לצרכן.

כן נכתב בכתב ההזמנה שבמקרה של אירוע יש להתקשר למר ישראל עזר ו/או למר אופיר בן אברהם.

5. ביום 23.5.14 יצא מר ישראל עזר, מנהל בית העסק, אחרון מהעסק, לאחר שהפעיל את מערכת האזעקה הממוחשבת מתוצרת "פרדוקס", המחוברת למוקד הנתבעת בחיבור קווי ואלחוטי.

6. ביום 25.5.14 בסמוך לשעה 02:23 לערך קיבל בעל בית העסק הודעה טלפונית ממנהל התפעול של הנתבעת 2 על כך שארעה פריצה.

7. התובעת בדקה באמצעות שמאי מטעמה את אירוע הפריצה, ומבדיקות שערך השמאי עלה כי הפורצים הגיעו בסמוך לגדר ההיקפית של המתחם, שם קיימת גישה לכלי רכב. המומחה קבע כי הפורצים חתכו קטע של גדר במתחם, הלכו לכיוון המכולות של בית העסק, וביצעו את הגניבה.

8. מכוח חבותה על פי הפוליסה ובעקבות האירוע נשאה התובעת בתשלומים כדלקמן:

- 345,041 ₪ תגמולי ביטוח ששולמו לעסק בקיזוז השתתפות עצמית;

- 7,494 ₪ ששולמו לחוקר המיגונים;

- 2,964 ₪ שכ"ט שמאי;

- 3,292 ₪ שכ"ט חוקר;

- 3,456 ₪ הוצאות טיפול בתביעה.

ובסה"כ 362,247 ₪ אותם היא תובעת מאת הנתבעת.

טענות הצדדים:

טענות התובעת:

9. טוענת התובעת כי על פי הממצאים של השמאי והחוקרים מטעמה, במוקד הנתבעת נוצרו מספר רב של גילויים על ידי מערכת האזעקה ממספר גלאים שונים בבית העסק. במהלך האירוע התקבלו אצל הנתבעת אינדיקציות רבות וברמת האזור הבודד, המעידות על תנועה תחת אלומות הגילוי של הגלאים או על חבלה במערכת, מצב שהיה צריך להדליק "נורה אדומה" אצל חברת אבטחה סבירה כמו הנתבעת. על כן, היה על הנתבעת לזמן לעסק מורשה כניסה לבדיקה פנימית של בית העסק, וזאת במקביל לשליחת סייר למקום.

10. מניתוח מערכת המצלמות וממהלך האירוע עולה כי במהלך האירוע ועד לבוקר גילוי הפריצה, לא נראתה תנועת סייר מטעם הנתבעת.

11. טוענת התובעת כי האחריות לקרות הפריצה רובצת לפתחה של הנתבע מהסיבות כדלקמן:

1) על נסיבות המקרה חל הכלל "הדבר מדבר בעדו", שכן מערכת האזעקה בעת הפריצה הייתה בחזקת הנתבעת;

2) הפריצה נגרמה על ידי אי שמירה או אי סריקות או רשלנות הנתבעת 1, וכי הנתבעת 1 הייתה ממונה על מערכת האזעקה;

3) לאור החוזה שנכרת בין התובעת לבין הנתבעת, הנתבעת אחראית לקרות הפריצה מכוח הוראות חוק השומרים וחוק חוזה קבלנות;

4) הנתבעת התרשלה כלפי הנתבעת, ורשלנותה גרמה לקרות הפריצה או לאי גילויה במועד.

ומאחר והנתבעת אחראית כלפי התובעת, עליה לשלם לתובעת את הסך 362,247 ₪ שרכיביו פורטו לעיל.

טענות הנתבעת:

12. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שיש לדחות את התביעה כנגדה מהסיבות כדלקמן:

1) טענות התובעת בכתב התביעה מוכחשות;

2) הנתבעת אינה חברת שמירה והיא נתנה לבית העסק בהתאם לדרישתו שירותי מוקד, בהתאם להסכמות בינה לבין בית העסק. התחייבותה של הנתבעת הינה לשגר סייר, עם קליטת אות אזעקה מהמערכת, על מנת לבצע סדיקה ויזואלית חיצונית ורק במקומות בהם ישנה גישה סבירה ובטיחותית. במידת הצורך תינתן הודעה מתאימה בהתאם לשירותים שבגינם שולם המנוי בהתאם להזמנה ולהסכם;

3) הנתבעת אינה מחזיקה במערכת ההתקנה, אשר לא תוכננה ולא הותקנה על ידיה;

4) התובעת אינה שומר שכר וחוק השומרים לא חל על מערכת היחסים בינה לבין בית העסק;

5) על פי החוזה שבין הנתבעת לבין בית העסק יש סעיף הגבלת אחריות;

6) לא נפל כל פגם בפעולת הנתבעת, וכי היא פעלה כדין וביצעה את כל אשר היה מוטל עליה לעשות;

7) בבית העסק נהגו שלא לדרוך את מערכת האזעקה;

8) הנתבעת לא התרשלה בביצוע חובותיה על פי החוזה שבינה לבין בית העסק;

9) התשלום של בית העסק לנתבעת נקבע על פי השירותים שהזמין בית העסק מהנתבעת, והותנה ביניהם בפירוש כי הנתבעת לא תישא באחריות כלשהי בגין כל פגיעה או נזק לבית העסק או לרכושו, וכי בכל מקרה אחריות הנתבעת מוגבלת, כמפורט בהסכם;

10) אין כל קשר סיבתי בין מחדלי הנתבעת הנטענים לבין אירוע הביטוח והנזק;

11) לבית העסק אחריות מכרעת לקרות מקרה ביטוח.

העדויות:

13. מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:

1) מר אופיר בן אברהם אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא הבעלים של העסק. נכון ליום האירוע היו לעסק 11 סניפים, והמרכז הלוגיסטי והמשרדים ממוקמים במתחם גרנות. בית העסק התקשר עם הנתבעת למתן שירותי אבטחה ומוקד. בבית העסק קיימת מערכת אזעקה וגלאים המחוברים לנתבעת. חלק מההסכם עם הנתבעת הוא שכאשר יש הפעלה של האזעקה, יש לשלוח סיירים למקום וכן להודיע לו ו/או למר ישראל עזר. בית העסק בנוי ממבנה של משרדי העסק, כשבחזית המשרדים נמצאו 4 מכולות, שלוש מהן צמודות זו לזו וננעלו במנעולי תלייה המוגנים ברתקים. בית העסק התקשר עם הנתבעת למתן שירותי אבטחה ומוקד. המכולות תמיד נעולות ברתקים, מנעולים ומגנטים שמחוברים למערכת האזעקה של הנתבעת. ביום 25.5.14 בשעה 06:40 או בסמוך לכך הודיע לו מנהל התפעול של מתחם גרנות כי המכולות נפרצו. הוא הגיע מיד למקום והבחין במכולה האמצעית והשמאלית פרוצות. במכולות היו בגדי חורף שהוחזרו מהסניפים ויועדו למכירה בחורף הבא, וכן ציוד משרדי, מתקנים וניירת ארכיון. למיטב זכרונו, בליל האירוע לא קיבל טלפון או הודעה מהנתבעת על הפריצה. הוא הודיע לסוכן הביטוח יקי שמאי על האירוע. התובעת מינתה שמאי שיעריך הנזק. בהתאם לכך, פיצתה אותו התובעת בסל 345,041 ₪.

מר בן אברהם נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי בחברה שותפים הוא וחברו. יש בהנהלת החשבונות של העסק אסמכתא לכספים שקיבל מהתובעת. על ההסכם עם הנתבעת הוא חתם בשם העסק, ויש עליה גם חותמת העסק. אישר את החשבונית שקיבלה התובעת מהנתבעת. בית העסק נמצא במתם גרנות בתוך שטח מגודר, כאשר גם המשרדים וגם המכולות נמצאים בתוך שטח מגודר עם שער. גודל המתחם הוא כ- 700 מ"ר. משאית נכנסת למתחם דרך שער הכניסה, והשער הוא של מתחם גרנות, אך לא של העסק. גם העסק עצמו נמצא בתוך המתחם של גרנות. השומר הוא של גרנות, והתובעת לא דרשה מהעסק הצבת שומר. לאחר הפריצה הוא הודיע לסוכן הביטוח שלו, ולאחר מכן עם שמאי וחוקר מטעם התובעת. לא בטוח אם הנתבעת התקינה את מערכת האזעקה, אך היא הכניסה אותה לפעולה. לא זוכר מי טיפל במערכת האזעקה כשהוא תקלות, אך נדמה לו שטכנאי בשם אמיר טיפל בה, או טכנאי בשם אלי. אלי לא עובד עמו כיום, אך אמיר הוא משכמו ומעלה, והוא מתקין מערכות אזעקה ומערכות גילוי אש. בכל מקרה של אזעקה בשעה לא סבירה מתקשרים או אמורים להתקשר אליהם. מי שמתמצא בפעולות המערכת הוא ישראל, והוא עומד בקשר עם המוקד. השמאי בדק הכל בעצמו, והוא מסר לו את כל מסמכי הנהלת החשבונות על מנת שיעריך את הנזק. המחסן והמשרדים הן שתי מערכות נפרדות, אך אין מערכת נפרדת למכולות. הפורצים נכנסו דרך הגדר האחורית, שמכולות נמצאות מטרים ספורים ממנה.

2) מר ישראל עזר אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי הוא היה מנהל הרשת בעסק. בית העסק בנוי ממבנה של משרדי העסק, כשבחזית המשרדים נמצאו 4 מכולות, שלוש מהן צמודות זו לזו וננעלו במנעולי תלייה המוגנים ברתקים. בית העסק התקשר עם הנתבעת למתן שירותי אבטחה ומוקד. המכולות תמיד נעולות ברתקים, מנעולים ומגנטים שמחוברים למערכת המוקד של הנתבעת. ביום שישי 235.14 בשעה 14:35 לערך, לאחר שקיבל הודעה מהנתבעת שהמערכת במחסן לא דרוכה, הגיע למקום, כיבה את המערכת במשרדים, קיבל מהמוקד שיחת טלפון והזדהה. לאחר מכן דרך את המערכת במחסנים ובמשרדים, וידא שהכל סגור נעול, וידא דריכה של המערכת עם המוקד ועזב את המקום. ביום 25.5.14 בשעה 06:45 התקשר אליו אופיר בן אברהם, הבעלים של בית העסק, והודיע לו כי המכולות נפרצו. הגיע למקום בשעה 07:05 או בסמוך לכך, וראה את שתי המכולות, האמצעית והשמאלית אשר שימשו לאיחסון בגדי חורף, פתוחות, סחורה הייתה זרוקה מחוץ למכולות, פזורה, מנעול חתוך על הרצפה, והגדר ההיקפית הייתה חתוכה וסחורה גם מפוזרת על הכביש היקפי. למיטב זכרונו בליל האירוע לא קיבל טלפון או הודעה מהנתבעת על הפריצה.

מר עזר נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא אחראי על התפעול הכללי של העסק. הוא זה שיצר את הקשר עם הנתבעת. בהתחלה המוקד התקין את מערכת האזעקה ויש להם איש תפעול של הגלאים, אך אינו זוכר מי התקין את המערכת הספציפית. מכל מקום, המערכת הייתה מחוברת למוקד ופעלה היטב. כאשר יש תקלה במערכת קוראים לאמיר שיתקן אותה. לא זוכר אם אמרו לו שהמערכת מוציאה אזעקות שווא. זוכר שבמערכת האזעקה יש שני מדורים, האחד למשרדים והאחד למחסן. לא יכול לזכור היכן במערכת היו גלאים ומגנטים. בעיקרון מי שדיבר עם השמאי והחוקר מטעם התובעת היה הבעלים של העסק. לא זכור לו שאמרו לאמיר שהמערכת מוציאה אזעקות שווא.

3) מר דוד רחמני אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי בזמנים הרלוונטיים לאירוע שימש כמנהל המחסן של העסק. במסגרת עבודתו הוא מנהל את האחסון של המכולות שנפרצו. ביום רביעי סגרו את המכולות ונעלו אותן עם רתקים. ביום חמישי לאחר מכן המכולות לא נפתחו. במכולה האמצעית הייתה סחורה רבה של בגדי חורף. המכולה הייתה מלאה עד אפס מקום. במכולה השמאלית היה חומר הנהלת חשבונות ואחריה בגדי חורף ובכניסה 3 סטנדים ארוכים וריקים של החנויות. ביום 25.5.14 בשעה 07:00 או בסמוך לכך הודע לו שהייתה פריצה למכולות. הגיע לעסק בערך בשעה 08:10 וראה את המכולה האמצעית והשמאלית פרוצות וסחורה זרוקה בחוץ. לאחר בדיקה התברר כי שליש מהתכולה של המכולה נשארה במכולות או נזרקה בחוץ.

מר רחמני נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי נראה לו שחתם על תצהיר בסמוך לאירוע, וכי אינו זוכר את נסיבות החתימה. נפגש עם השמאי ביום שהתגלתה הפריצה, והוא מסר לו את מה שכתב בתצהיר. הוא משתמש בלשון רבים, כי מי שעשה זאת הם העובדים שלו אך לא הוא אישית. יכול להיות שהעובדים לא סגרו את המכולות, אך במקרה זה האזעקה לא תפעל. אחריותו היא לשנע את הסחורה לחנויות. הוא קובע כמה משלמים על הסחורה, כי הוא האחראי.

4) שמאי הרכוש קשטן דורון אשר בדק את הפריטים שנגנבו ואת שוויים, תוך השוואה לכרטסת המלאי של העסק, והגיש חוות דעת של שמאי אודות שווי הפריטים שנגנבו מהעסק. לדבריו, מצא התאמה של 99.55% בין כרטסת המלאי לבין המלאי שהיה מאוחסן במכולות שנפרצו. כמו כן בדק השמאי את מחירי הפריטים, ומצא התאמה מלאה בין המחירים הרשומים בהנהלת החשבונות לבין המצב בפועל.

מר קשטן נחקר חקירה שכנגד, אך חוות דעתו בעניין שווי הפריטים שנגנבו לא נסתרה. מחקירתו הנגדית של השמאי עולה שהוא פעל באופן שיטתי, מסודר ומדויק.

5) מר יוסף אלנקרי, מומחה למערכות אזעקה, אשר נתן חוות דעת אודות פעולתה של מערכת האזעקה מעת דריכת המערכת ועד לגילוי הפריצה. בחוות דעתו כתב המומחה כי בבית העסק מותקנת מערכת אזעקה ממוחשבת מתוצרת "פרדוקס", המחוברת למוקד הנתבעת בחיבור קווי ואלחוטי. כמו כן בעסק מותקנות מצלמות אבטחה, אשר אינן מחוברות למוקד, אלא למשרדי בית העסק, אך בעלי תפקידים בעסק יכולים לראות מרחוק את הצילומים שמצלמות המצלמות. המערכת מחולקת ל-2 מדורים, מדור משרדים ומדור מחסנים. מערכת האזעקה על שני מדוריה נדרכה קודם למקרה ביום 23.5.14 בשעה 16:32. גילויי סרק רבים נוצרו במערכת החל משעה 17:10 ליום 23.5.14 תוך שרק ביום 25.5.14 שעה 02:50 בוצעה הפריצה למכולות (פתיחת דלתות). לטענת הנתבעת במהלך האירוע התקבלו אינדיקציות האזעקה במסופיהם, אך פניותיו למנהל המוקד לקבלת הבהרות לפעולות שנקטו מוקדני המוקד במהלך האירוע (שליחת סייר, דיווח למורשים וכיו"ב) לא נענו. במהלך האירוע התקבלו אינדיקציות אזעקה רבות וברמת האיזור הבודד, המעידות על תנועה תחת אלומות הגילוי של הגלאים או על חבלה במערכת, סיטואציה שהייתה צריכה להדליק נורה אונה למוקדני המוקד, ולפיכך היה עליהם לזמן למקום מורשה כניסה לבדיקה פנימית של בית העסק, זאת במקביל לשליחת סייר למקום. מניתוח מערכת המצלמות עולה כי במהלך האירוע ועד לבוקר גילוי הפריצה לא נראתה תנועת סייר חברת המוקד בבית העסק. מניתוח מערכת המצלמות עולה כי אירוע הפריצה החל הסמוך לשעה 02:23 ביום 25.5.14 ועד לשעה 05:00 לערך, לסירוגין.

המומחה נחקר חקירה שכנגד בה העיד שהמוקד היה צריך לדווח לבעלי העסק על כל גילוי וגילוי של המערכת. רק אם יש תקלת תקשורת יכול להיות שלא תירשם קריאה, אך הוא השווה עם מנהל המוקד, מר יהודה חזן, את הגילויים שהתקבלו במוקד, והם תאמו את הגילויים שנרשמו במערכת האזעקה. בעת הפריצה התקבלו גילויים מאזורים 25 ו-26, שהם האזורים של המכולות שנפרצו. המערכת הייתה מערכת מטרידה מאז שנדרכה ביום 23.5.14, והיו הרבה אזעקות שווא. לגבי המכולה שלא שלחה אות אזעקה בעת שנפרצה העיד שהפורצים נטרלו את הגלאי של מכולה זו לפני שפרצו אותה. היו ניטרולים נוספים של המערכת בתוך המכולות. המוקד היה צריך לפנות לבעלי העסק ולומר להם שהמערכת מטרידה, וכי יטפלו בה. הוא שאל את בעלי העסק ונאמר לו שלא הייתה כל פנייה כזו מהמוקד. באזור 26 (המכולה) התקבלה אינדיקציה ללא רגיעה, וזה דבר חריג שעל המוקד היה לשים לב לכך. ייתכן שאם הסייר היה מגיע למקום האירוע במהלך האירוע, ייתכן שהפריצה הייתה מסוכלת. האזעקות החוזרות ונשנות היו צריכות להדליק נורה אדומה במוקד שמשהו לא רגיל מתרחש בעסק. אין גלאים שתוחמים את המכולות. ומאחר והפריצה למכולות הן מכיוון הפתח, שמו מנעול רתק בדלתות.

6) מר זאב לייטנר אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו העיד על פעולות התובעת מיד לאחר הדיווח על הפריצה, על המומחים שמינתה התובעת, ועל התשלומים ששילמה למומחים בגין פעולותיהם ועל תגמולי הביטוח ששילמה לבעלי העסק. מר לייטנר נחקר חקירה שכנגד, אך תצהירו לא נסתר.

14. מטעם הנתבעת העיד מר יהודה חזן, שלדבריו, מכהן כסוקר ראשי אצל הנתבעת. בתצהירו חזר מר חזן על האמור בכתב ההגנה, וכי המערכת הייתה מערכת מטרידה. מאחר והנתבעת לא התקינה את מערכת האזעקה ולא תחזקה אותה, אזי העסק היה צריך לטפל בכל תקלה. מר חזן צירף לתצהירו את ההזמנה לשירותי מוקד, את החוזה למתן שירותי מוקד, את תדפיס האזעקות שנקלטו במוקד וכן את העתק חשבונית המס של תשלום ששילם בית העסק לנתבעת.

מתדפיס האזעקות שנקלטו במוקד מעת דריכת המערכת ועד לגילוי הפריצה עולה כי ביום 23.5.14 שעה 4:33:13 PM נדרכה המערכת. ביום 23.5.14 שעה 5:10:14 PM התקבל אות אזעקה על פריצה מאזור 32-תקרתי גלריה מחסן. ביום 24.5.14 שעה 1:01:04 PM התקבל אות אזעקה על פריצה מאזור 32-תקרתי גלריה מחסן. ביום 25.5.14 שעה 2:50:03 AM התקבל אות אזעקה על פריצה מאזור 26-קונטיינר 2.

מר חזן נחקר חקירה שכנגד על תצהירו בה העיד כי הוא לא ביקר במתחם גרנות, אך קיבל עליו מידע מאחרים. מי שהיה במקום העסק היה מנהל המבצעים שלהם, שלא הגיע להעיד. נעשה על ידו סיכום אירוע, אך לא סוכם בכתב. הם כפופים להנחיות המשטרה. במוקד המאוחד של החברה בפתח תקוה ישבו לפחות 10 מוקדנים. הם מפעילים בכל הארץ עשרות ניידות. הם מחויבים לעבוד לפי הנחיות המשטרה לפיהן על סייר להגיע למקום האירוע בתוך 45 דקות מהאזעקה. מי שקיבל את ההתראה על האזעקה לא הגיע להעיד בבית המשפט. מודה שלא נשלח סייר לעסק עם קבלת האות במוקד על הפריצה. הם מקבלים 99.5 קריאות סרק וחצי אחוז הן קריאות אמת. למוקד יש את שיקול הדעת כיצד לפעול. רק במקרה של התראה חמה הם שולחים סייר, ומשמעות התראה חמה היא גילוי אותות הפעלה של מספר מוקדים. כאשר מופעל אות קריאה על פתיחת מגנט, יש לשלוח סייר, אך טען שלא הייתה אינדיקציה על פתיחת מגנט. בחוזה לא כתוב שהמוקדן יפעל על פי שיקול דעת. המערכת היא מערכת מטרידה מאד, והוא צירף לתצהירו רק את הנתונים לגבי האזור בו בוצעה הפריצה. מאזור המחסנים היו בעבר אזעקות שווא, אך ביום הפריצה לא היו מהמחסנים אזעקות שווא. הם לא הפסיקו את השירות לעסק. לא הביא ראיות על אזעקות שווא לפני הימים שקדמו לאירוע הפריצה. לא טען בתצהירו שמוקדנית התריעה בפני בעלי העסק על התראות השווא.

הסיכומים:

15. לאחר סיום הראיות, הגישו הצדדים את סיכומיהם.

16. התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבעת לא הביאה לעדות שני עדים חשובים שיכלה להביא, והם: מנהל המבצעים של הנתבעת שביקר בעסק ואת המוקדן/נית שהיו במוקד בעת שהתקבלו אותות האזעקה אודות הפריצה עליה נסוב כתב התביעה.

אין מחלקות כי אותות הקריאה התקבלו, אך הנתבעת לא שלחה סייר למקום על פי התחייבותה בחוזה. גם מר חזן העיד בעדותו שאם היה מקבל את הדו"ח המלא, היה רואה שיש אזעקות ללא רגיעות.

הטענה שמדובר במערכת מטרידה לא נטענה בכתב הטענות, אלא אך ורק בתצהירו של מר חזן, ויש בכך משום שינוי חזית אסור. כמו כן, בדו"ח של המומחה מטעם התובעת ישנן קריאות על פריצות שלא מופיעות בדו"ח הנתבעת.

אמנם קיימת תניית הגבלה של סכום הפיצויים, אך תניה זו לא חלה בענייננו, מכיוון שהחוזה לא קויים כלל, שכן הנתבעת לא שלחה סייר למקום הפריצה.

התובעת הוכיחה את נזקיה, ולמעשה לא הייתה מחלוקת על גובה הנזקים.

17. הנתבעת טענה בסיכומיה כי היא פעלה כראוי וכי לא הייתה חייבת להזניק סייר לעסק, וגם אם הייתה צריכה להזניק סייר לעסק, הוא לא היה מונע את הפריצה, מכיוון שאינו יכול להיכנס לחצרים של העסק. וגם אם יחליט בית המשפט שהנתבע הפרה את החוזה, הרי שיש הגבלת אחריות.

דיון ומסקנות:

האם חל חוק השומרים על הנתבעת?

18. לא כל מי שעוסק בשמירה נחשב כשומר במשמעותו של חוק השומרים, אלא נדרשת החזקה המבוססת על מידת השליטה המעשית של השומר בנכס נושא החזקה. (רע"א תמנון שירותי מיגון נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(2) 817 (2003); ע"א 46/75 מדינת ישראל נ. לבנשטיין, פ"ד לא(1) 716 (1976)).

19. במקרה שבפנינו לא ניתנה לנתבעת כל החזקה שהיא בחצרים של התובעת, וגם אם היה מגיע סייר של הנתבעת למקום לא היה יכול להיכנס לחצרים של בית העסק. על כן סבור אני שמסיבה זו לא חל חוק השומרים במקרה הנדון.

חוק חוזה קבלנות:

20. בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות, החוק חל גם על שירות. במקרה הנדון הנתבעת נתנה שירות לתובעת, כך שהוראות חוק חוזה קבלנות חלות על מערכת היחסים שבין בעלות הדין.

21. בהתאם להוראות החוזה, היה על הנתבעת לשלוח סייר בעת קבלת אות האזעקה ממערכת האזעקה של בית העסק, אך היא לא עשתה כן, מחדל שהסביר אותו מר חזן כהפעלת שיקול דעת, למרות שעל פי החוזה אותו ניסחה הנתבע, אין לה כל שיקול דעת אם לשלוח סייר או לא. בכך פעלה הנתבעת בניגוד לחוק חוזה קבלנות.

האם הפרה הנתבעת את החוזה בינה לבין בית העסק או התרשלה כלפי בית העסק?

פעולת המערכת בימים שקדמו לפריצה:

22. הנתבעת לא הביאה כל עדות לבית המשפט כי מערכת האזעקה הייתה מערכת טורדנית בימים שלפני יום 23.5.14. אמנם מר חזן טען זאת בעדותו, אל עדותו היא עדות יחידה מטעם בעל דין, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. כמו כן מר חזן יכול היה לתמוך עדותו בדו"חות נתונים מהמוקד לגבי התקופה שלפני יום 23.5.14, אך לא עשה כן. על כן אני סבור שלא הוכח בפני שהמערכת הייתה מערכת טורדנית לפני יום 23.5.14.

פעולת המערכת מיום 23.5.14 ועד ליום 25.5.14:

23. מחוות הדעת של המומחה ניתן לראות שהמערכת התריעה על אזעקות מספר פעמים בשלושת ימים אלו, והתנהגה כמערכת טורדנית, הן בהתאם לדעת המומחה והן בהתאם לעדות מר חזן. בהתאם לעדות המומחה הוא וידא נתונים אלו גם עם המוקד של הנתבע. התנהגות זו של המערכת בניגוד להתנהגות שקדמה לפני יום 23.5.14 הייתה התנהגות יוצאת דופן, שהייתה צריכה להדליק נורות אדומות גדולות במוקד הנתבעת, ולכל הפחות היה עליה להודיע על כך למורשים של בית העסק הרשומים בטופס ההזמנה.

24. מהדו"ח של המוקד לשלושת הימים המדוברים, אותו צירף מר חזן לתצהירו, עולה שהמערכת התריעה לפחות 3 פעמים על ביצוע פריצה לבית העסק, בכל יום פעם אחת, תוך מתן התראה מדויקת על מקום הפריצה, אך המוקד לא עשה מאומה בעניין זה.

הפעולות שעל הנתבע היה לנקוט בנסיבות העניין:

25. בסעיף ג' לחוזה התחייב הנתבעת כדלקמן:

"עם קבלת אות האזעקה שתשגר יחידת הממסר למוקד, תשוגר ניידת של המוקד שתגיע לאתר במהירות סבירה, בכפוף לאפשרות הגישה לאובייקט, ותבדוק בבדיקה חיצונית שת האובייקט, מבלי להיכנס לתוכו, את סיבת הפעלת המערכת . במידת הצורך יודיע המוקד למנוי או לעובדיו או למי שהוסמך לכך, על דבר קבלת הקריאה.

במקרה של גילוי פריצה, גניבה, פגיעה ברכוש, תנתן הודעה מתאימה גם למשטרה ו/או למכבי אש, והכל בהתאם ובכפוף לשירותים שעבורם שילם המנוי בהתאם להזמנה."

(ההדגשה שלי-י.ז.)

דהיינו, מיד עם קבלת האותות על הפריצה היה על הנתבעת לשלוח לבית העסק ניידת סיור, אשר הייתה צריכה לבדוק בדיקה היקפית את בית העסק ולמצער, להתקשר לאנשי הקשר של בית העסק. ויש להזכיר, שהייתה דרך גישה גם לחלק האחורי של בית העסק היכן שהיו המכולות, והסייר יכול היה לראות את אירוע הפריצה והגניבה בזמן אמת אילו היה מוזנק למקום, גם אם לא היה נכנס לבית העסק.

26. בהתאם לעדותו של מר חזן, המוקד מפעיל שיקול דעת בעת קבלת אותות אזעקה על פריצה עקב אזעקות שווא. אך סעיף ג' לחוזה שבין הנתבעת לבין בית העסק מחייב את שליחת הסייר בית העסק עם קבלת אותו אזעקה על פריצה, ולא נותן לנתבעת שיקול דעת לעשות זאת. מסקנה זו מתחזקת לאור הוראות סעיף ד' לחוזה שבין הנתבעת לבית העסק, שם נכתב כדלקמן:

"המנוי מתחייב להחזיק את מערכת ההתראה, לרבות קווי התקשורת במצב תקין, כשהיא פועלת בהתאם לתפקוד והוראות היצרן. המנוי יודיע על כל קלקול שאינו נסתר, תקלה בתפקוד לא נכון ופגם לחברה, וכן יפעל לתיקון המערכת אצל ספק המערכת. יתרשל המנוי בקיום האמור, ועקב כך לא יופעל המוקד או יופעל המוקד באזעקת שווא, יגרום להוצאות מיותרות ולהפעלת הניידת שלא לצורך או שיפעילו במתכוון כדי לראות את תגובת המוקד לאות אזעקה אות מצוקה ושוד, ללא הודעה מוקדמת מצידו, תהיה החברה זכאית לחייבו בתשלום על כל פעולה של המוקד והניידת לפי המחיר שיהיה נהוג בחברה באותה עת לכל פעולה שכזאת. פעולות חוזרות ונישנות של האמור, לאחר קבלת התראה יהווה סיבה מספקת להפסקת השרות, והחברה תהיה פטורה מכל אחריות וחובה כלפי המנוי בעת מתן השירות".

(ההדגשות שלי-י.ז.)

משמע מסעיף זה שהתרופה היחידה של הנתבעת במקרה של אזעקת שווא עקב אי תחזוקה נאותה של המערכת היא חיוב בית העסק בהפעלת ניידת הסיור, אך אין לה שיקול דעת אם לשלוח למקום האזעקה ניידת סיור או לא.

27. בחוזה ציינה הנתבעת כי ניתן לנטרל את המערכת. על כן בנסיבות המקרה שבנדון, לאור ההתנהגות המוזרה של המערכת באותם שלושה ימים, היה על המוקד להפעיל שיקול דעת שמא הפורצים נוקטים פעולות על מנת לגרום למוקדנים לחשוב שמדובר בהתרעות שווא, ורק לאחר מכן לבצע את הפריצה. הנתבעת לא הביאה עניין זה בשיקול דעתה.

28. לאור כל האמור לעיל סבור אני שהנתבעת הפרה את החוזה שבינה לבין בית העסק הפרה יסודית, והתרשלה רשלנות חמורה כלפי בית העסק.

הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לבין הנזק:

29. לפי הנתונים בתביעה שבפני, הכניסה לבית העסק הייתה מדרך שהייתה מאחורי בית העסק, אליה הגיעו הפורצים, חתכו את גדר המתכת שהקיפה את המתחם בו היו המכולות ופרצו את המכולות.

אם הגנבים הגיעו לדרך זו, משמע שאם המוקד היה שולח סייר לבית העסק, היה הסייר מגיע לאותה דרך בה הגיעו הגנבים, והיה יכול לראות אותם גם אם לא היה נכנס לבית העסק.

30. מר חזן הסכים כי על המוקד פועל על פי הוראות המשטרה, וכי על פי הוראות המשטרה על ניידת הסיור היה להגיע לבית העסק בתוך 45 דקות מקבלת אות האזעקה במוקד. מאחר והגנבים שהו בבית העסק למעלה משעתיים, אם היה מגיע הסייר במועד לבית העסק, יכול היה לדווח על כל למוקד, היה מזעיק את המשטרה, והיה יכול לסכל את גניבת הציוד.

31. לאור האמור לעיל סבור אני שקיים קשר סיבתי בין אי משלוח ניידת סיור לבית העסק מיד לאחר קבלת אות האזעקה במוקד לבין הנזק.

32. לאור האמור לעיל סבור אני שהתובעת הוכיחה שהנתבעת הפרה את החוזה שבין הנתבעת לבין בית העסק הפרה יסודית, ואף התרשלה רשלנות חמורה בכך שהפעילה שיקול דעת ולא שלחה ניידת סיור למקום.

סבירות התשלום על ידי התובעת:

33. מחומר הראיות עולה מיד לאחר שהתובעת קיבלה את ההודעה על הפריצה והגניבה, הפעילה חוקר, שמאי ומומחה לאזעקות ובדקה את התאמת הנזק לכיסוי הביטוחי. בפעולות התובעת לא דבק רבב, והיא פעלה בהתאם להמלצות המומחים שהפעילה, שכולם העידו בפני ועבודתם נמצאה תקינה ומהימנה. על כן סבור אני שהתובעת הוכיחה את הנזקים להם טענה בכתב התביעה.

האם חלה תניית הפטור על גובה הנזק:

34. טוענת הנתבעת כי אם ימצא בית המשפט לחייב אותה בדין, בהתאם לחוזה שבין הצדדים יש מגבלת פיצוי בשיעור של 60 פעמים של התשלום החודשי הממוצע של שלושת החודשים שקדמו לאירוע.

על פי החוזה, דמי המנוי החודשיים הינם בסך 120 ₪ בתוספת מע"מ צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע בעת עריכת החוזה ביום 7.4.03. דמי המנוי כולל מע"מ ליום הפריצה הינם בסך 174 ₪. על כן הפיצוי המירבי עומד על הסך 10,440 ₪.

35. טוענת התובעת כי תניית הפטור יכולה לחול אך ורק במקום בו הפרה הנתבעת הפרה יסודית ומתמשכת של תנאים שקיומם הוא לב לבו של החוזה, והפנתה לפסק הדין של בית משפט השלום בירושלים בתיק אז' 10545/09 הצמיג דודי נאסה בע"מ נ. השמירה טכנולוגיות מיגון (1971) בע"מ (פורסם בנבו, 21.3.13).

כאן אציין כי על פסק הדין של בית משפט השלום בתיק אז' 10545/09 הגישה חב' השמירה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים שמספרו 39673-05-13. במאגרים המשפטיים נרשם שהערעור של חב' השמירה התקבל, אם כי פסק הדין עצמו של בית המשפט המחוזי לא נמצא במאגרים המשפטיים.

36. בע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ (פורסם בנבו, 27.12.07) דן ביהמ"ש העליון בתוקפו של סעיף דומה של חברת מוקד לעניין הגבלת האחריות עד לסך של פי 60 מדמי המוקד החודשיים. כב' השופט דנציגר כתב בסעיפים 17 ו-18 לפסה"ד כדלקמן:

17. בדחייתו את טענת אליהו בהקשר זה, הסתמך בית משפט קמא על פסק הדין בעניין גילמור, חברה שסיפקה שירותי מוקד והתקנת מערכות אזעקה. בין היתר, התבקש בין הדין לאשר סעיף המגביל את אחריותה של גילמור לנזקים אשר יגרמו ללקוח כתוצאה מאי מילוי התחייבויותיה על פי ההסכם. בית הדין לחוזים אחידים קבע, בהחלטתו מיום 20.10.91, כי:

"רשלנותה של החברה (של גילמור- י.ד.), אם תקבע כזו, היא זו שאפשרה אולי או הקלה על אותו אחר או אחרים לגרום לאותו נזק... בשים לב לכל אלה יהיה זה אך נכון וצודק, שהסיכון שהמבקשת נוטלת על עצמה בשל כל אלה או מי מביניהם יעמוד ביחס סביר לתמורה שהיא מקבלת בשל אותו שירות. שאם אין אתה מורה כך, כי אז היא לא תוכל לספק את שירותיה לציבור הרחב במחיר שווה לכל נפש. המבקש תיאלץ לדרוש עבור שירותיה תמורה גבוהה יותר – תמורה שאינה עומדת בשום יחס לערך השירות... מן העבר האחר, צריך שהפיצוי שהמבקשת עלולה להתחייב בו ימריץ את המבקשת ליתן ללקוחותיה שירותים מלאים והוגנים, ולא יגרום לה לזלזל בלקוח או בשירות שהיא אמורה לספק" (עמ' 6 להחלטה מיום 20.10.91).

בהסתמך על טבלאות שונות שהוצגו לבית הדין, ביניהן מחיר ממוצע למערכת אזעקה, תעריפים ממוצעים למינויי מוקד ודמי שירות חודשיים, ובהסתמך על כך שרוב המנויים, המבקשים ומקבלים שירות מוקד, מבוטחים גם אצל חברות ביטוח שונות, קבע בית הדין כי יש להעמיד את תקרת הפיצוי בגין אחריות גילמור על דמי השירות החודשיים כפול שישים.

כפי שניתן לראות, שיעור הפיצוי הקבוע בסעיף 15(ב) להסכם בין מוקד השומרים למאגר תואם לשיעור הפיצוי שנקבע בהחלטה בעניין גילמור. אליהו טוענת כי טעה בית משפט קמא כשאישר תנאי זה בהסתמך על ההחלטה בעניין גילמור. לטענתה, החלטה זו אינה מהווה הלכה מחייבת, ואף האישור שניתן שם לתנאי הגבלת האחריות, בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: חוק החוזים האחידים), תקף רק במשך חמש שנים מיום ההחלטה. עוד טוענת אליהו, כי אין כל דמיון בין ניסוח סעיף הגבלת הפיצויים בחוזה של גילמור לבין הסעיף המגביל בחוזה שבין מוקד השומרים למאגר.

אכן, החלטותיו של בית הדין לחוזים אחידים תקפה רק לחמש שנים, אך במקרים רבים יש להחלטות אלו השפעה גם על חוזים אחרים של אותו ספק ושל ספקים אחרים וגם לאחר תום תוקפה של ההחלטה. במהלך התקופה שעברה מאז ההחלטה בעניין גילמור, נקבע בפסקי דין רבים של בית המשפט השלום כי הגבלת האחריות של חברת המוקד לתקרה בת 60 פעם דמי מנוי היא תקרה מוצדקת, ואין היא מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. מוקד השומרים אימץ, כאמור, את תנאי הגבלת האחריות שנקבע בעניין גילמור, מבלי לבקש את אישורו של בית הדין לחוזים אחידים, הסתמכות אשר כאמור תואמת לקביעותיו של בית משפט השלום בעניין זה.

בעניין ספקים אשר פועלים בדרך זו ראו ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ חוזים אחידים (1984), עמ' 213:

"אמנם לעתים ספקים מאמצים נוסחים של חוזים אחידים שאושרו אף מבלי לקבל את אישור בית-הדין. בדרך זו הם אמנם אינם זוכים ב"חסינות" פורמלית מפני תקיפת החוזה, אולם מבחינת הנורמות שרצוי שישלטו בשוק, גם דרך זו משיגה את מטרתה".

18. ההחלטה בעניין גילמור בוודאי אינה מהווה הלכה המחייבת את בית משפט זה. ואולם, בהתחשב בכך שדמי השירות ששילמה מאגר למוקד השומרים עמד על סך 200 ש"ח לשני המנויים, דעתנו היא כי במקרה זה יש לאמץ את הרציונל אשר עמד בבסיס אותה החלטה ולקבוע כי לא יהיה זה צודק, בשים לב ליחס שבין הסיכון שמוקד השומרים נטל על עצמו לבין הרווח שהיה אמור לקבל, להטיל על המוקד את מלוא האחריות בגין התרשלותו. לאחר שקבענו כי עצם הגבלת האחריות לא מהווה תנאי מקפח במקרה זה, לא מצאנו סיבה לקבוע כי הרף שנקבע לאחריות זו בהסכם שבין המוקד למאגר, בסך של 60 פעמים דמי המנוי, הינו נמוך יתר על המידה, וממילא לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין זה, מה גם שלא הוצגו בפנינו נתונים המצדיקים התערבות זו. על-כן יש לדחות את טענת אליהו כי סעיף 15(ב) מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי יש להטיל על מוקד השומרים את מלוא האחריות. בהקשר זה יצוין כי בניגוד לטענת אליהו, לא מצאנו הבדלים מהותיים בין ההסכם שבין מוקד השומרים למאגר לבין זה שנדון בעניין גילמור. בשני המקרים מדובר באחריות של חברת המוקד לפצות את הלקוח בגין נזקים שנגמרו לו. קביעה זו מובילה אותנו גם לטענתה של אליהו כי סעיף 15(ב) דן בהגבלת אחריות המוקד רק בגין הפרת חובתו לעניין "ביטוח" או "שמירה" ולא מגביל את אחריותו בגין עוולה נזיקית או בגין הפרת חוזה. לדעתנו, לשונו של הסעיף ותכליתו מעידים מעל לכל ספק כי דן הוא בפיצויים בגין נזק שעלול להיגרם למאגר בשל הפרת ההסכם על-ידי המוקד ובשל התנהלות רשלנית שלו, והשימוש במונחים "ביטוח" ו"שמירה" תפקידם להדגיש את העובדה כי המוקד אינו מהווה מבטח ואינו מהווה שומר, ולפיכך לא יחויב לשלם יותר מהפיצוי הקבוע בסעיף."

פסה"ד של בית המשפט לחוזים אחידים אותו איזכר בית המשפט העליון הוא ת.ח.א. 7-8/86 גילמור בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 8.9.89).

37. ב-ע"א 1176/17 לחוביץ נחמיה בע"מ נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.2.18) חזר בית המשפט העליון על ההלכה שנפסקה בע"א 11628/05 הנ"ל, אך הוסיף שייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם עשוי בית המשפט לחייב חברת מוקד בתשלום פיצוי הגבוה מהסכום שנקבע בתניית הפטור. וכך כותב כב' השופט עמית בסעיף 13 לפסק דינו:

"בית משפט זה הכיר בהגבלת האחריות של חברות מוקד (ע"א 11628/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מאגר ציוד למשרד ולמחשב בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (27.12.2007) (להלן: עניין המאגר). זאת, בעקבות פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים, שאישר תוקפה של תנייה מעין זו (ת.ח.א 7-8/86 גילמור בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, [פורסם בנבו] (8.9.89)).

בפסק הדין בעניין המאגר נקבע כי יש הצדקה להגבלת האחריות של חברת מוקד לתקרה של 60 פעם דמי המנוי החודשיים, וכי תניית פטור מעין זו אינה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. זאת, לאור היחס בין הסיכון הלכאורי אותו נוטלת חברת המוקד, לבין הרווח שהיא אמורה להפיק מדמי המנוי הנמוכים.

ודוק: אני נכון להניח כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן, בהם בית המשפט עשוי לחייב חברת מוקד בתשלום פיצוי הגבוה מהסכום שנקבע בתניית הפטור, אך המקרה שבפנינו אינו כזה, ולא ראיתי סיבה בגינה יש לאיין את תניית הפטור."

38. כב' השופט עמית לא פירט את המקרים יוצאי הדופן בהם ניתן לחייב את חברת המוקד בתשלום הסכום הגבוה שנקבע בתניית הפטור. מאחר ובית המשפט העליון בעניין תניית הפטור או הגבלת אחריות למד מאנלוגיה מפסקי הדין של בית המשפט לחוזים אחידים אלך בדרכו.

39. ב-עש (י-ם) 1/95 סלקום ישראל בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 23.7.1998) נדונה בבית הדין לחוזים אחידים תניית פטור של חב' סלקום לנזקים שעלולים להיגרם למקבלי השירותים ממנה. ביהמ"ש דן במקרים בהם לא תחול תניית הפטור, וקבע בסעיפים 18 ו-19 לפסה"ד כדלקמן:

" נציין בהקשר זה שחוק הבזק מאפשר להרחיב את החסינות של ספק השירות, מעבר לחסינות המוקנית לו מכוח סעיפים 40 ו41- לחוק הבזק, בתנאים מסויימים הקבועים בסעיף 42 לאותו חוק, ובלבד שהרחבת החסינות תאושר על-ידי בית הדין לפי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. (ההדגשה שלי-י.ז.)

19. לעניין זה יש להבדיל בין הגבלת אופי החבות לבין הגבלת סכום החבות.

מבחינת אופייה של ההגבלה, השוואת סעיפי ההגבלה שבחוק הבזק לעומת סעיף ההגבלה החוזי שאישורו מתבקש, מצביעה על ההבדלים הבאים:

א. הפטור שבחוק הבזק חל על אחריות נזיקית בלבד ואינו חל על אחריות חוזית.

בעניין זה, מקובלת עלינו טענת בא-כוח המבקשת כי מתן נפקות ממשית ומלאה להגבלת האחריות, מחייב את החלתה גם על החבות החוזית, שאחרת, ספק רב אם יהא בכוחם של סעיפי ההגבלה הנזיקיים שבחוק הבזק כדי להגביל באופן מעשי את חבות המבקשת כלפי מנוייה.

לאור כך, מקובל עלינו נוסחו של הסעיף המוצע, ככל שיש בו כדי לפטור את המבקשת מאחריות נזיקית ואחריות חוזית.

ואולם, על-פי נוסח הסעיף המוצע על-ידי המבקשת עולה כי הפטור מתייחס גם לאחריות "לפי כל דין". הרחבה זו של היקף הפטור אינה מקובלת עלינו. אין זה ברור בעינינו כי אחריותה של המבקשת כלפי מנוייה מצטמצמת בהכרח לחבות חוזית ונזיקית, ואם קיימים מקורות נוספים בדין שמכוחם יכול שתחול על המבקשת חבות, איננו רואים הצדקה למתן פטור כללי וגורף מכל חבות אפשרית כזו, תהא אשר תהא.

לאור כך, היינו נכונים לאשר סעיף זה בכפוף לכך שהגבלת האחריות תחול על אחריות "נזיקית או חוזית" בלבד.

ב. סעיף 40 לחוק הבזק אינו פוטר מאחריות "לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות, עובדיו או הבאים מטעמו".

אין חולק על כך, גם לא המבקשת, שלא ניתן להגביל אחריות מסוג זה בהסכם ובא-כוחה אף ציין בסיכומיו כי אם ייראה הדבר נחוץ לבית הדין, כי אז הוא יהא מוכן להוסיף הגבלה זו לסעיף 9.1 להסכם.

לדעתנו, הוספה זו אכן נדרשת, שכן השמטת ההגבלה האמורה עלולה להטעות את הלקוחות ולגרום להם להאמין כי הגבלת האחריות על-פי ההסכם, רחבה מהפטור הסטטוטורי שבסעיף 40 לחוק וחלה גם על אחריות הנובעת מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה. לאור כך, יש לשנות את נוסח הסעיף בהתאמה לנוסחו של סעיף 40 לחוק הבזק."

(ההדגשות שלי-י.ז.)

בית הדין לחוזים אחידים לא היה מוכן לאשר תניית פטור של הגבלת אחריות בגין פעולה מכוונת ורשלנות חמורה. על פסק דין זה יש לפרש את פס"ד מילגרום שכוונת בית הדין לחוזים אחידים הייתה לפטור מאחריות או להגביל את סכום הפיצויים במקרה של הפרה רגילה ולא מכוונת, וברשלנות רגילה ולא ברשלנות חמורה.

40. אמנם בפס"ד סלקום ביסס בית המשפט המחוזי את פסק הדין על ההשוואה לסעיף 40 לחוק הבזק, אך נראה שההיגיון שסעיף הפטור יחול רק במקרה שאין פעולה מכוונת או רשלנות חמורה הינו נכון גם למקרים של סעיפי פטור שספק שירות כולל בחוזה אחיד מטעמו. החלת הפטור גם על פעולה מכוונת או רשלנות חמורה תביא למצב בו חברת מוקד לא תמלא במכוון אחר הוראות החוזה שנכרת בינה לבין מקבלי השירותים, תוך שהיא מסתמכת על תניית הפטור או הגבלת האחריות, על מנת לחסוך בהוצאות או כאשר הדבר משתלם לה. במקרה זה סבור אני שמי שמבצע פעולה מכוונת אינו נוהג בתום לב ואינו יכול להסתמך על תניית הפטור או הגבלת האחריות, כפי שנקבע בבג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828 שם קבע ביהמ"ש העליון כי:

"סעיף 39 לחוק החוזים אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות נובעות מתוך כך, שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום-לב ובדרך מקובלת. אין משמעות הדבר, כי זו חובה מוסרית בלבד, שאין לה נפקות משפטית. היעדר הוראה באשר לתוצאות. הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39 לחוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות ל-פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת (ראה: בג"צ 254/73 [4]).

41. בנסיבות של המקרה עולה מהעדויות שהנתבעת פעלה במכוון שלא על פי החוזה. על פי החוזה היה עליה לשלוח ניידת סיור לעסק על קבל ההתראות עת הפריצות. במקום לעשות זאת היה הפעילה שיקול דעת. בנוסף לכך, כאשר ראתה את ההתנהגות של המערכת, היה עליה לשים לב שהתנהגותה שונה מאשר כל פעם קודמת. בנוסף לכך, אי משלוח סייר לבית העסק כאשר קיבלה אותות אזעקה של פריצה 3 פעמים במסגרת שלושת הימים, כאשר לא קיבלה כל אינדיקציה על סגירת המעגל החשמלי של מערכת האזעקה, מעיד על רשלנות חמורה מטעם הנתבעת.

42. הנתבעת הייתה יכולה להביא לעדות את מנהל המבצעים שלה ואת המוקדנים שעבדו באותו סוף שבוע, על מנת שיעידו כמה מוקדנים היו במוקד, מי מהם ראה את אותות מערכת האזעקה שהתקבלו במוקד, מי נתן את ההוראה להפעיל שיקול דעת שלא לשלוח סייר לבית העסק, מי הפעיל את שיקול הדעת, כמה ניידות סיור היו בקרבת מקום העסק, ועוד כהנה וכהנה שאלות. מחדל זה פועל נגד הנתבעת.

43. יש לציין שמאחר ומדובר בסוף שבוע ובשעות הלילה, ניידת הסיור הייתה יכולה להגיע לבית העסק במהירות וללא עיכובים, דבר המהווה גורם מחמיר נוסף של רשלנות הנתבעת, אשר נבע מפעולה מכוונת הנוגדת את הוראות החוזה שבין הצדדים.

44. לאור האמור לעיל, סבור אני שתניית הפטור המצויה בחוזה שבין הצדדים אינה תופסת בנסיבות המקרה שבפנינו, שכן התנהגות הנתבעת הינה אחד מאותם מקרים מיוחדים בהם פעלה הנתבעת במתכוון ומתוך רשלנות חמורה.

45. מאחר והצדדים טענו רק בשאלה אם במקרה של הפרת החוזה יש לשלם את הסכום המירבי על פי החוזה או את מלוא הנזק, וקבעתי שתניית הגבלת האחריות לא חלה בנסיבות המקרה, על הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובעת כדלקמן:

1) את הסך 362,247 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (1.12.14) ועד ליום התשלום בפועל;

2) 5129371את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

3) 54678313שכ"ט עו"ד בסף 36,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

5129371

54678313

זכריה ימיני 54678313

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן